יש בי לא מעט אפאטיות. אני פשוט זורם... מה שיבוא, יבוא. מישהי תעבור? חגיגה. כל השלוש עפות? שיהיה... נתענג עד סוף העונה על הביצועים של פיפו-פאטו ונקווה לעונה טובה יותר ב-09/10. גם מאודינזה אין לי ציפיות.
נקווה ליום אדיר של דל-פיירו. לצערי, זאת האפשרות היחידה שלנו לעבור את צ'לסי. למה לתת לבוסני לפתוח? זה אותו הדבר כמו שהוא ייפתח איתי או אם מישהו אחר מהרחוב. הבנאדם לא שחקן כדורגל.
ראניירי מפתיע!!! ----------------בופון--------------- מולינרו--קייליני--מלברג--גריגרה -----נדבד---טיאגו---מרקיזיו------ ---דל פיירו--טרזגה--יאקווינטה----
חבל מאוד. השער שכנראה ידיח את יובנטוס ממש בגארבג' טיים של המחצית, יובה נראתה לא רע ודווקא יאקווינטה שכולם תהו מדוע הורכב הבקיע בסופו של דבר אבל אוי, השער המוזר ההוא..
10 דקות רצופות אני אומר לחברים (אולי הנאחס לא תקף רק למילאן?) ששקוף שיובה תספוג שער רגע לפני סיום המחצית. היא הלכה לישון מוקדם מדי. 2 שערים במחצית מבלי לספוג? זה כבר באמת על גבול הקלוש.
זה לא עניין של הלכה לישון. נכון שנשרקת שריקת הפתיחה, ובטח שכובשים שער, חיש מהר נשכחים כל הפצועים. אבל, אין מה לעשות, בלי סיסוקו, קאמורנסי, מארקיוני ודי מהר גם נדבד, עם 3 בקישור, היה די טבעי שצ'לסי תשלוט במרכז המגרש, ואיכשהו הגיע גם השער. נראה לי השכנים הזמינו משטרה, אוי כמה צרכתי בשער של יאקווינטה.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx כל הכבוד לשחקנים, לראניירי, ליובנטוס, ולכדורגל האיטלקי! אני מאוד מאוכזב, אבל מעל הכל גאה. פורצה! :aaa15:
ציפיתי שיובה תודח, אבל לא חשבתי שכך אני ארגיש מיד אחרי זה. גאווה עצומה בכל האיטלקים האלו שהסתובבו היום על המגרש ונלחמו כמו אריות. מדל-פיירו הקשיש ועד מולינארו (גדול! איפה קולרוב?!), קייליני, מרקיזיו, ג'ובינקו (!) ובעיקר - יאקווינטה. לא משחק גדול שלו, אבל אני רוצה לראות עוד "בול-עץ" שיודע לבנות ולסיים מהלך כזה. יש לי סלון שלם לסדר עכשיו ולא אכפת לי. כולי עם אדרנלין חיובי. איטליה! איטליה! איטליה! אני אוהב אותך! :aaa15: :aaa15: :aaa15:
אחת מנקודות האור במשחק של יובה זה ג'יובינקו , הראה יכולת טובה מאוד בזמן שהוא שיחק , ואיזו שטות של קייליני ! הקבוצה שלו בפיגור, יש לו צהוב, דרוגבה היה עם הגב אליו בחצי המגרש, למה לעשות גליץ'?
הנקודת האור האמיתית מבחינתי היא האמונה, הלחימה והיכולת. ראינו מה רשימת הפצועים הבלתי הגיונית עשתה לאמונה שלנו, האוהדים. שחקני יובטוס הם בני אדם בדיוק כמונו. העדר שחקנים כל כך חשובים לא השפיע על הקבוצה רק מקצועית (וזו היתה מכה מאוד קשה גם ככה), אלא גם בצורה של עול פסיכולוגי. הפציעה של נדבד בדקה המוקדמת - זה דבר שיכל לשבור נפש מתכתית, כי נדבד הוא הרבה מעבר לעוד שחקן ב-11, אלא האיש שאת האמונה תולים על גבו. ואחרי כל זה ועוד שלל אירועים כמו הלא אדום לצ'ך, האדום לקייליני (אולי אירועים גבוליים, אבל הם עוד טונות של משקל מנטלי על ליבם של השחקנים) ועדיין, עד השער של דרוגבה הם, נציגי הכדורגל האיטלקי, נתנו לי להאמין שזה אפשרי, שזה עוד רגע קט גם מגיע.
נראה שבתנאי וסמואל יעמוד לרשותו של מוריניו, הפורטוגלי כבר יודע מי יהיו 10 שחקנים שיפתחו בהרכב: ז'וליו סזאר בשער. ההגנה עם קורדובה וסמואל במרכז, מאייקון באגף ימין וסאנטון בשמאל. הקישור יורכב מזאנטי, קמביאסו, ויירה וסטאנקובי'ץ, כאשר זלאטאן בחוד. על המשבצת של השחקן ה-11 מתמודדים שלושה שחקנים: באלוטלי, שאם יפתח יספק מחץ וכוח להתקפה. מאנסיני, שיוכל לספק תחכום וזריזות ומונטארי, שיוכל לעבות את הקישור ולשחק בצד שמאל (אז זאנטי יהיה קשר בימין) שם יעזור לסאנטון בשמירה על רונאלדו. גרפית 3 האפשרויות נראות כך: ----------------סזאר-------------- סאנטון--סמואל--קורדובה--מאייקון -----ויירה--קמביאסו--זאנטי------ ------------סטאנקוביץ'------------ ----באלוטלי-----איברהימוביץ'---- ----------------סזאר-------------- סאנטון--סמואל--קורדובה--מאייקון -----ויירה--קמביאסו--זאנטי------ -------מנסיני-----סטאנקוביץ'----- -----------איברהימוביץ'---------- ----------------סזאר-------------- סאטון--סמואל--קורדובה--מאייקון מונטארי--ויירה--קמביאסו--זאנטי ------------סטאנקוביץ'------------ ------------איברהימוביץ'------------
