NBA 2009: הלייקרס אלופים

מתי זה יצא לפועל? כי ראיתי שהספרס גם השנה עשו את זה על שאק.
בכל מקרה - ברוך השם

 

זה נחקק כבר לפני כמה שנים טובות, אבל לפעמים השופטים שוכחים (ולפעמים לא )

 

אני מודע לחוק הזה, אך זה עדין לא הופך את 4 העבירות שלהם על ביג בן בין הדקות 3 ו5 למשהו אחר חוץ מגועל. מה שהכי עצבן אותי הייתה העובדה שהמשחק כבר היה גמור - 14 הפרש וגארנט כבר על הספסל.

איך אף אחד לא מדבר על מה שקרה באורלנדו? 71-33 למג'יק במחצית, 101-55 בסיום הרבע השלישי(!) ויתרון שיא של 55 נקודות. ברבע הרביעי ההוקס הפכו את התוצאה לסתם משפילה ולא לקולוסאלית כשהמשחק נגמר בהפרש של 34 נק' בלבד, אך בעיני למשחק הזה תהיה השפעה לא קטנה על אטלנטה בהמשך.
יש דרך להפסיד מול קבוצה שמדורגת מעליך ופוטנציאלית תפגוש אותך בפלייאוף, מה שקרה להם אתמול היא לא אחת מהם. כתבתי לפני כמה ימים על כך ששהתהלבות מאטלנטה הייתה מוקדמת מדי. אני חושב שכעת היא כבר נעלמה לחלוטין. הם יהיו חייבים לנצח בהמשך העונה כמה אריות כדי שמישהו יתחשב בהם ברצינות בפלייאוף בעיני.

 

לגבי שיטת ההאק-דה-שאק. לא אמרתי שזה לא מגעיל. זה הרבה דברים, אבל כדורסל זה לא.

לגבי אטלנטה. לדעתי את הלא מסתכל על זה נכון, אם כבר ההפך הוא הנכון. במידה ואטלנטה תפגוש את אורלנדו בפלייאוף, הסבירות היא שהיא תזלזל בה עקב המשחק הזה.
הפערים האמיתיים בין הקבוצות הללו, הרבה יותר קטנים ממה שהיה במשחק, ואטלנטה מסוגלת לנצח את אורלנדו.
בעזרת הזלזול של אורלנדו, זה עשוי גם לקרות.

קבוצה לא צריכה שיחשיבו אותה ברצינות כמועמדת בפלייאוף. קח את יוסטון של עונת 1994/5
הם סיימו במקום השישי במערב, ולמרות שהיו אלופים, אף אחד לא התייחס אליהם ברצינות. כולם התכוננו בתחילת הפלייאוף לגמר של אורלנדו נגד פיניקס (של בארקלי) או סאן אנטוניו (של רובינסון ורודמן). הייתה גם סקרנות לגבי שיקגו, והחזרה של ג'ורדן, וגם הם נשקלו כמועמדת לאליפות (אם כי בדרג פחות מהאחרות). אף אחד לא הזכיר את יוסטון.

יוסטון ירדה לפיגור 2:0 מול יוטה בסיבוב הראשון, וכולם היו בטוחים שיוטה תעבור לסיבוב הבא (סדרה של 5 משחקים). יוסטון עשו מהפך, ניצחו 3 רצוף, ועלו.

גם בסיבוב אחרי כן, מול פיניקס, אף אחד לא הימר עלייהם, ופיניקס כצפוי פתחה את הסדרה מצויין, ניצחה את שני המשחקים בבית, ניצחה אחד משניים בחוץ, והובילה 3-1 עם עוד שני משחקי בית, וכולם עדיין בטוחים שיוסטון עפה. הפתעה הפתעה, הזילזול ביוסטון נתן לכשרון שלה להתפרץ, והם הפכו את הסדרה וניצחו 4-3 כולל סל ניצחון מדהים של מריו אלי בפיניקס במחק מספר 5, אחרי אסיסט מדהים של אולאג'ואן. יוסטון עלו למרבה ההפתעה מול סאן אנטוניו, שהחזיקה באותה עונה במאזן הכי טוב ב NBA, וכולם היו בטוחים שסאן אנטוניו תעלה, ולא נתנו ליוסטון סיכוי.

יוסטון בניגוד לציפיות פתחה חזק את הסדרה, וניצחה פעמיים בסאן אנטוניו. פתאום כולם התחילו לדבר על יוסטון בתור האלופה, שאי אפשר לעצור אותה. אחרי הכותרות הללו, סאן אנטוניו הגיעה ליוסטון (לא מאד רחוק) וניצחה פעמיים ביוסטון, והחזירה את יתרון הביתיות. הכותרות היו שמסע הקסם של יוסטון עומד להסתיים, ושסאן אנטוניו מצאה את הנוסחה לנצח את יוסטון. יוסטון באה ניצחה בפעם השלישית בסדרה את סאן אנטוניו בסאן אנטוניו, ניצחו עוד אחד בבית (ניצחון הבית היחיד בסדרה המשוגעת הזו), ועלו לגמר.

בגמר כבר היו היסוסים מול אורלנדו, אבל הפרשנים נטו להיות בעד אורלנדו, שנהנו משאקיל צעיר ומלהיב, ומרכז צעיר ומוכשר בשם פני הרדאווי.

הסדרה הזאת לא הייתה כוחות, אולאג'ואן התעלל בשאקיל, וקלע סל נצחון במשחק הראשון, מסר להורי (בעונת הרוקי שלו) אסיסט לניצחון במשחק אחר בסדרה, ויוסטון השיגה לדרקסלר את האליפות היחידה בקריירה שלו.

המסע הקסום הזה הניב שני ביטויים נצחיים בארכיון ה NBA.
הראשון של רודי ט. המאמן: never underestimate the heart of a champion.
השני של קלייד דרקסלר, קצת פחות פיוטי, אבל מובן:!!! How sweet it is

ציפיות יכולות להיות האויב מספר 1 של קבוצה.
יש משפט שאומר, כאשר אין לך מה להפסיד, אתה יכול רק להרוויח.

ולסיכום, אני לא אומר שאטלנטה יקחו אליפות, אבל לא הייתי פוסל אותם בגלל שאין ציפיות מהם.
בסך הכל הם קבוצה מוכשרת, עם פוטנציאל גבוה, ומה יקרה איתם משם, זה עניין גם של מזל ונסיבות.

 

דטרויט נתנה אמש תצוגת נפל, כאשר כל השחקנים שיחקו רע ללא יוצא מהכלל.
הם קיבלו בחזרה את ראשיד ששיחק 22 דקות, אבל זה לא ממש עזר.
הם קלעו בפחות מ 36% מהשדה, ובטיפה יותר מ 18% מהשלוש.
ניצחון קל ליוטה.

הערב בוסטון קטעה את רצף ההפסדים שלה, אך היא עדיין רחוקה מאד מלהרשים. היא רשמה ניצחון דחוק על טורונטו בחוץ 94:88.
פירס נתן משחק שקט של 11 נקודות (זרק מאד מעט), וגארנט נתן תצוגת איימים של 10 נקודות ב 3 מ16 מהשדה (פחות מ 19% למי שרוצה לחשב).
מה שהציל אותם היה ערב נדיר של ריי אלן שרלע 36 נקודות עם 11 מ 14 מהשדה, כולל 8 מ 10 מהשלוש. (כמעט 79%, או במידה וממירים כלהחטאה מהשדה בקליעה על כל שתי שלשות שנכנסו, אז זה 15 מ 14 מהשדה. שזה קצת מעל 107% אפטיביות של הזריקה מהשדה (פשוט מטורף). כמובן שהוא גם היה מושלם מהקו בערב כזה עם 6 מ 6.

 

הפרשן של צ'רלטון טיפה מוזר

 

עוד ניצחון דרמטי היום בLA. מיאמי קבוצה מצויינת, שלטעמי יכולה להיות סוס שחור בפליאוף של המזרח.

אנדרו ביינום עם ריבאונד קריטי, ביזלי מחטיא שלשה, קובי עושה את העבודה מהקו, וניצחון חשוב לפני שיוצאים למשחקי חוץ בטקסס.

 

מתי בפעם האחרונה שאקיל אוניל סיים 2 משחקים רצופים עם 100% מהקו? ועוד שבשני המשחקים שולחים אותו 12 פעמים?

 

שוב קובי מחטיא ברגע מכריע, הפעם ביינום מציל אותו, אין ספק ווינר



בינום, אכן ווינר! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx

 

לא יודע כבר אם לצחוק או לבכות ממך.

 

כל פעם שקובי יפשל בדקות הסיום אתה תמשיך לקחת את הכרית ולשים על הפנים.

לא נוח לך עם העובדה הזאת, אבל היא במהלך הקריירה שלו לרוב ככה.

 

.



כבר אמרתי-תראה לי שחקן שאפשר למצוא אצלו משחקים שהוא ניצח בכמות של קובי. יודע מה, קח 2 ביחד ותחבר אותם.
אז אם קובי לא ווינר אז מי כן????

ואין צורך להתווכח על דבר כזה בכלל. כל מאמן שני ב-NBA יגיד שקובי הוא השחקן שהוא היה רוצה אם נשאר 5 דקות על השעון במשחק מכריע, כל איש כדורסל אמיתי אומר שקובי שחקן הקלאצ' הטוב ביותר מאז מייקל, אבל מישהו פה מתעלם מהמציאות בצורה דרסטית.

 

אני לא אמרתי שהוא לוזר, אני נשאר עם הגירסה והניסוח של אבו שקובי הוא במקום טוב איפשהו באמצע.