כן, טעות ענקית. מה נגיד ומה נאמר. בבוסטון צריכים לתת לקליבלנד וללייקרס שיהיו עם יתרון ביתיות. הרי בוסטון בשנה שעברה, שלקחה אליפות, לא טרפה את הפרקט מהרגע הראשון שהתחילה העונה, היא שמרה כוחות לפלייאוף.
בוסטון של שנה שעברה הייתה קבוצה לא חכמה מבחינת שימור כוחות. אין אפס, מתישהו חייבים לנוח. אי אפשר לסחוב 100 משחקים באותו הקצב. שנה שעברה הם לא נחו בליגה יותר מידי, אבל בפלייאוף הם בהחלט נחו בהתחלה וזה כמעט ועלה להם בהדחה. הם הגיעו למשחק שביעי מול אטלנטה וקליבלנד, ולא היו רחוקים מלעוף. בתחלס אחרי שהם נחו ברבע ובחצי גמר המזרח, כשהם היו צריכים להתחיל לשחק ברצינות הם ניצחו גם בדטרויט וגם בלוס אנג'לס, כך שאם או בלי יתרון הביתיות הם כנראה היו לוקחים, אבל הם כמעט ולא לקחו בגלל שלא היה להם כוח בתחילת הפלייאף.
נחו בפלייאוף? ממש ממש לא. הם כמעט והודחו בגלל שהם שיחקו כדורסל גרוע ולא עמדו בלחץ, בכל זאת פעם ראשונה. אבל הם לאורך כל העונה היו מפוקסים. בוסטון לא צריכה לנוח, היא צריכה את המאזן הכי טוב בליגה, כי אם שכחת אז בשנה שעברה מה שכמעט עלה להם בהדחה הייתה החולשה היחסית שלהם בחוץ. נראה לך שבבוסטון רוצים שהלייקרס וקליבלנד יהיו עם יתרון ביתיות? הם לא חושבים בכלל על מנוחה. עד שהם לא יבטיחו את המקום הראשון הם יבואו לנצח בכל משחק ומשחק. כמו שצריך. ועדיין, אני בשנה שעברה ראיתי מבוסטון קבוצה שנלחמת הרבה יותר מאשר בוסטון של עכשיו.
אם מה שגרם להם לשחק גרוע נגד אטלנטה וקליבלנד בחוץ (והאמת שגם בבית הם לא היו מרשימים במיוחד, אם כי לא הפסידו) היה חולשה יחסית במשחקי חוץ, לאן היא נעלמה מול דטרויט והלייקרס ? אולי אטלנטה וקליבלנד היו קבוצות יותר טובות מדטרויט והלייקרס בשנה שעברה ? לא נראה לי... אם אתה מאשים את זה בחוסר ניסיון, אני לא קונה את זה, ואף אחד לא צריך לקנות את זה. להלן רשימה קטנה. פול פירס שיחק לפני העונה שעברה 37 משחקי פלייאוף, כשב 2001-2002 הגיע עד לגמר המזרח. ריי אלן גם הוא שיחק 37 משחקי פלייאף לפני העונה שעברה, והוביל גם את מילווקי, וגם את סיאטל לפלייאף כשבמילווקי עשה זאת מספר פעמים. קווין גרנט שיחק מספר צנוע של 47 משחקי פלייאוף לפני העונה שעברה, כשבשיאו הביא את מינסוטה עד לגמר המערב, שם הם נעצרו מול הלייקרס שלקחו אליפות באותה השנה (2003\2004) פוזי שיחק מספר זעום של 34 משחקי פלייאוף לפני העונה שעברה, שבשיאם לקח אליפות עם מיאמי (עונת 2004\2005). פי ג'י בראון שיחק גם הוא מספר צנוע של 81 משחקי פלייאוף לפני העונה שעברה. אה כן, ויש את סם קאסל שבקושי שיחק 118 משחקי פלייאוף, וגם שתי אליפויות עם יוסטון. ממש חסר ניסיון. נכון פרקינס שיחק רק 6 משחקי פלייאוף לפני העונה שעברה, אך זה עדיין לא מעט ניסיון פלייאוף. אבל זה לגמרי נכון שבוסטון היו חסרי ניסיון בפלייאוף לחלוטין כי לרונדו לא היה ניסיון פלייאוף לפני העונה שעברה. בוסטון נבנתה כקבוצה של ווטרנים שהתכנסו למען מטרה אחת, והיא אליפות. זה בדיוק מה שהם עשו, אבל גם כל כוח האש הזה כמעט ולא הספיק, כי הם התאמצו יותר מידי בעונה הרגילה, והגיעו עייפים לפלייאף. הם נחו בשני הסיבויום הראשונים, מתוך הנחה שהם יכולים להרשות לעצמם את זה (הנחה שהייתה בסוף נכונה, אבל כמעט עלתה להם ביוקר), וכשהגיעו היריבות היותר רציניות, הם כבר היו יותר רעננים. ובכדי שיהיה ברור, מנוחה לא תמיד מתבטאת בדקות משחק, אלא בעיקר ברמת האינטנסיביות של המשחק של הקבוצה. רמת האינטנסיביות של הקבוצה מול דטרויט והלייקרס הייתה הרבה יותר גבוהה מאשר בסיסוסים הקודמים של הפלייאוף. האמת שרמת האינטנסיביות בעונה הרגילה הייתה יותר מאשר בשני הסיבובים הראשונים בפלייאוף.
כפי שלקליבלנד היה מבחן קשה באטלנטה (בו היא כשלה), מגיעה מחר (בין רביעי לחמישי)בוסטון למשחק חוץ מול אטלנטה. אמנם היא לא מגיעה לאחר שתשחק היום (מה שבין השאר הפריע לקליבלנד), אבל צריך לזכור שבשלושת המשחקים האחרונים באטלנטה בוסטון לא ניצחה אפילו פעם אחת (בפלייאןף). במפגש הקודם עם אטלנטה העונה, ניצחה בוסטון 103-102 כאשר פול פירס קולע זריקה קשה חצי שנייה לסיום, וזה היה בבוסטון. משחק לאחר מכן הגיעה בוסטון לדנבר עייפה, ולא נשאר לה כוח. בדנבר היא הפסידה את ההפסד האחרון שלה עד כה העונה 94-85. אטלנטה עם רצף של 3 נצחונות רצופים, ומאזן של 15-9 בוסטון עם רצף של 15 נצחונות רצופים, ומאזן של 23-2 אחרי שעצרה את רצף 11 הנצחונות של קליבלנד, האם אטלנטה מסוגלת לעשות זאת גם לבוסטון ?
חוסר ניסיון ולחץ נשמע לי הרבה הרבה יותר היגיוני מאשר מנוחה(נו באמת) בפלייאוף.(אגב, מה עם דוק ריברס? הוא היה מפוצץ בניסיון?) השחקנים הגיעו לקבוצה חדשה. הקבוצה הגדולה ביותר שיש, שכל אבל כל הלחץ עליהם ומאז המשחק העשירי שלהם בעונה הסדירה כבר הכתירו אותם לאלופים. ממה אתה חושב שהם עשויים? אלה בני אדם. כל אחד יכול להיכנס ללחץ ולפאניקה. מה זה עוד פעם זה כמעט ולא הספיק? איך אפשר להיות עייפים בפלייאוף ואז שוב פעם לצוץ כמו אריות? בוסטון פשוט פתחו עם הפסד חוץ, התגלגל הכדור שלג, קשה מאוד להוריד כזה קוף מהגב שאתה בקבוצה כזאת, עובדה שהם הורידו את זה רק מול דטרויט. 6 הפסדי חוץ? לא נשמע לי היגיוני. למה שבוסטון לא תבוא למשל לאטלנטה כדי להביס אותם במשחק שישי במקום להסתכן במשחק שביעי? מה, בעונה הסדירה נגד סיאטל הם יכולים לתת 100% אבל פתאום, אחרי 5 משחקי פלייאוף נגמר הכוח? אני לא קונה את זה.
חוסר הניסיון של דוק ריברס בא לידי ביטוי בכך שלא נתן לקבוצה לנוח בעונה, והיא הגיעה תשושה לפלייאוף. את הכדדורבל משחקים השחקנים ולא המאמן, המאמן קובע כמה חזק הם ישחקו על ידי הדקות שהוא נותן לשחקנים הבכירים שלו (עד שנגמרת האנרגיה כמובן) לגבי ההכתרה בתחילת העונה, כל עונה עושים את זה לקבוצה מסויימת (העונה לליקרס) ובדרך כלל גם טועים. אף אחד לא לוקח יותר מידי ברצינות את הנבואות של חודש נובמבר. כפי שציינתי, אפשר לנוח גם על המגרש. אם יש לך גישה תסתכל שוב על המשחקים. רמת האינטנסיביות של שתי הסדרות הראשונות של בוסטון הייתה ממש נמוכה (יותר מהעונה הרגילה). לגבי תיאוריית גדור השלג, למה זה לא קרה בעונה הרגילה ? מה השתנה ? זו לא הייתה בחירה מועדפת מבחינת המאמן לנוח בפלייאוף. הוא האמין בתחילת העונה שהסגל מספיק רחב בכדי לרוץ עד הסוף, הוא טעה. בוסטון הגיעו לפלייאוף בלי אנרגיות, והוא היה צריך להתמודד עם הבעיה. יש שני דרכים להתמודד עם מצב כזה, בכדי להשיג מנוחה לשחקנים שלך. 1) לנסות לשחק הכי חזק שאתה יכול, בכדי להביס 4:0 את היריבה, לקוות שליריבה הבאה שלך יקח יותר זמן להשלים את המלאכה (דבר שאף אחד לא מבטיח לך). יתרונות: סיכוי גבוה יותר לנצח משחקים והמנוחה תהייה מלאה (ולא על המגרש). חסרונות: במצב האנרגיות שבוסטון הייתה בו, ובהתחשב בגיל השחקנים הממוצע שלא היה צעיר, הסיכון לפציעה הוא לא קטן, ופציעה של אחד מהכוכבים הייתה עלולה לגדוע את חלום האליפות באיבו, כמו כן מנוחה מלאה ארוכה בפלייאוף יכולה להיות גם מסוכנת, כפי שהעבר הוכיח יותר מפעם אחת (רצף המשחקים נותן לשמור על המשכיות של יכולת טובה). 2) לנסות לשחק בהילוך נמוך, לסמוך על כך שמאחר והמאזן שלך הכי טוב, תפגש בתחילת הפלייאוף עם קבוצות לא מאד חזקות וזה יספיק לך, כשתגיע לסדרות הקשות, בתקווה העובדה ששיחקת בהילוך נמוך תעזור לקבוצה להתאושש מהמחסור באנרגיה. יתרונות: סיכון נמוך בהרבה לפציעה (קריטי), אתה שומר על רצף משחקים, ולא נותן לקבוצה לעלות חלודה. חסרונות: הסיכוי לנצח כל משחק נתון הוא יותר נמוך, המנוחה תימשך יותר זמן מאחר והיא על המגרש, ולא מלאה. ריברס בחר באופציה השנייה, וזה לא חוכמה להגיד אחרי שהוא צדק. אני לא בטוח שלא הייתי מקבל את אותה החלטה. נ.ב. זה לא אומר שריברס רצה לקחת את שתי הסרות למשחק מספר 7. ממש לא. הוא האמין שהקהל הביתי(והעדר קהל ליריבה) יתן לו לנצח בבית גם בהילוך נמוך(מה שקרה), ושיצליח גם בהילוך נמוך לקחת משחק בחוץ בגלל יכולת עדיפה של הקבוצה (מה שלא ממש קרה).
לחץ, לחץ, לחץ, ושוב פעם לחץ אני דווקא חושב שהשחקנים מתייחסים לזה ברצינות רבה מאוד, מאוד מעניין אותם מה חושבים עליהם ועל הקבוצה שלהם ומה לעשות, כמו שאמרתי, הם בני אדם שיכולים להיכנס ללחץ. אז מה גרם לבוסטון אחרי עונה שלמה להגיע אחרי 2 משחקי פלייאוף(שבהם היא גם ניצחה), סחוטים ולהפסיד במשחק פלייאוף שלישי בסה"כ. מילא אם הם היו מתחילים להפסיד רק בגמר האיזורי או משהו כזה, אז סבבה. אבל להפסיד רק אחרי 2 משחקים? ועוד להפסיד רק במשחקי חוץ ולנצח את כל משחקי הבית? משהו לא מתחבר לי. אני מאוד מאמין שקבוצות לא לוקחות שום הימורים בעניין הזה, בטח לא קבוצות כמו בוסטון שכל הלחץ עליהן, והן רוצות לגמור את הסדרות בהקדם האפשרי כדי לא להיות בסכנה. עקבתי אחרי הסדרות, ובוסטון שיחקה לא פחות מאינטנסיביות של פלייאוף. אני חושב שאין דבר כזה לנוח בפלייאוף. יש לנוח בעונה הסדירה, יש לשחק בהילוך ראשון אחרי שאתה מוביל 3-0 בסדרת פלייאוף מול קבוצה עלובה. אני לא יכול להתווכח על זה אפילו כי זה נראה לי פשוט מוזר. מצטער.
שחקנים אלי מתעניינים מה חושבים עליהם, אבל כל שחקן יודע שאליפות לוקחים במאי ולא בנובמבר, וכל ניבוי של נובמבר לא שווה את הנייר (או המקום הוירטואלי) שהוא כתוב עליו. בוסטון לא הייתה ביכולת מאד טובה גם בשני הנצחונות שלה, ואם כבר אתה מדבר על חוסר ניסיון, כמה ניסיון היה לאטלנטה ? ההבדל המרכזי בין משחקי הבית והחוץ הוא הקהל. עם תמיכת הקהל, הרבה יותר קל לשחקני משנה להכנס למשחק, ולתת תפוקה ראויה. (כוכבים פחות תלוים בזה, וזה מה שהופך אותם לכוכבים) בבוסטון גם שחקני המשנה שלה תפקדו יותר טוב, ויותר חשוב, שחקני המשנה של היריבה לא הגיעו למשחקים, וזה מה שעשה את העבודה. זה ההבדל העיקרי בין משחקי בית וחוץ. כפי שאמרתי, המנוחה בפלייאוף לא הייתה התוכנית המקורית, היא הייתה אילוץ עקב העובדה שלא נחו בעונה הרגילה. כשיש מציאות לא נעימה צריך להתמודד איתה, אתה מוזמן לקרוא שוב את התגובה הקודמת שלי לגבי איך.
WHAT A WIN! כן, זאת רק הניקס. וכן, LA הייתה די זוועתית. אבל אני מעדיף ניצחונות כאלה של חזרה מפיגור גדול, מאשר לנצח בהפרשים קטנים אחרי הובלה של 20. אודום התעורר סוף סוף! בוקר טוב לאמאר, משחק טוב שלו. פאו היה בחוץ היום, חולה. ומן הסתם זה השפיע באופן די משמעותי. הוא חשוב מאוד ללייקרס. קובי עם משחק טוב, וטוב במאני טיים. ניצחון חשוב!
משחק נהדר בין ההורנטס לספרס. בסופו של דבר, פופוביץ' הפתיע את כולם ולדעתי זה היה מתוכנן החזרה המוקדמת של מאנו ופארקר. בכל מקרה כרגע אצל סן אנטוניו העניינים נראים יותר טובים, אחרי ששלושת הכוכבים בעונה טובה, וגילו את ג'ורג' היל שהוא אחלה פתרון לספסל העלוב שלהם. ועדיין אני לרגע לא חושב שהם יכולים ללכת עד הסוף או אפילו להגיע לגמר איזורי. כריס פול עשה את זה ושבר את שיא החטיפות. 106 משחקים רצופים שההבחור הקטן מצליח לחטוף לפחות פעם אחת במשחק. היה מהלך במשחק שהוא הוציא את הכדור מהיידים של מאנו נראה לי והוא פשוט צעק על החברים שלו שאף אחד לא יתקרב לכדור כי הוא רוצה להיות בטוח שהוא שובר את השיא הזה. בסה"כ משחק די טוב של נ"א, כריס פול הזכיר קצת יכולות מהעונה שעברה עם השיתוף פעולה עם צ'נדלר. ווסט כרגיל מצוין עד עכשיו העונה, לדעתי תפס מקום של קבע בין ה-5 הסקוררים הטובים בליגה בין הגבוהים. פוזי כרגיל נוכח במאני טיים עם שלשה ענקית דקה לסיום במצב של 3 הפרש להורנטס שגמרה את המשחק. החיים בלי פג'ה הרבה יותר פשוטים ואין יותר זריקות מחצי מגרש על 2 שומרים שנשאר עוד 15 שניות בהתקפה. בסה"כ ראסול באטלר ודבין בראון טובים רק לספסל ולא יותר, וקבוצה שרוצה להגיע לגמר איזורי לא יכולה לפתוח עם 2 כאלה, נ"א חייבת להביא עוד ספק נק' בעמדה מס' 2 או שחקן מגוון שמשחק בשני צידי המגרש בעמדה 3(החלום שלי זה ג'ראלד וואלאס למרות שזה לא ריאלי). וההחתמה של דניאלס מבורכת, הגיע הזמן שיהיה באמת רכז מחליף אמיתי שיכול לתת לקבוצה קצת מצבי קליעה ולא להשתגע עם זריקות קשות כמו פארגו וג'יימס. למה ביירון סקוט לא נותן לרייט להראות את הפוטנציאל שלו? בשנה שעברה בחצי הראשון הוא ייבש אותו ובחצי השני רייט הציג יכולת מצויינת שהשאירה הרבה מקום לדימיון, השנה נראה לי שצריך לתת לו להראות את עצמו. אולי בגלל העומס בעמדה מס' 3(שוב, טרייד על פג'ה).
סופרסטאר. שנה שלישית ברציפות שהוא עושה קפיצת מדרגה משמעותית ומשדרג עוד אלמנט במשחק שלו. בכלל, הבלייזרס שלי סוף סוף נראים טוב מאוד מתחילת העונה, וכל זה למרות האפסיות היחסית של גרג אודן עד עכשיו. מאזן 17-10 מספיק כרגע למקום החמישי במערב (וזאת עוד אחרי שני הפסדים לא מחוייבים מהמציאות לקליפרס ולווריורס), ויהיה מעניין לראות אם הם יצליחו להשתחל השנה לפלייאוף. הקרב במערב מתנהל העונה בין 9 קבוצות, שאחת מהן (כרגע זאת פיניקס, אני מאמין שזה עוד ישתנה המון פעמים) תשאר בחוץ באפריל. רוי כאמור מראה יכולות של סופרסטאר בתהוות, אולדריג' אמנם רך מאוד בהגנה אבל נראה כמו כשרון התקפי ענק, סטיבי בלייק מפתיע לטובה, באטום, רודי ואאוטלואו חולקים דקות בסמול כשכל אחד מביא את האיכויות הספציפיות שלו ורק אודן מאכזב ולא מצליח להתנער מהפציעה. הציפיות שלי מהעונה הן להגיע סוף סוף לפלייאוף, לשפשף את הרוקיס ואולי להשיג בטרייד איזה סמול פורוורד איכותי (יש כרגע דיבורים על רודי גיי של ממפיס, תמורת אאוטלואו וג'ארד ביילס). בקיץ קווין פריצ'ארד יצטרך להחתים שחקן פנים משמעותי ולא לחכות לקיץ המאוד מדובר של 2010 (קרלוס בוזר בדיוק הודיע שהוא מתכוון לצאת מהחוזה שלו ביוטה בסיום העונה, הייתי מתחיל לגשש אצלו כבר מעכשיו), ולשדרג את עמדת הפוינט גארד. חוץ מזה, צריך לקוות שעם הזמן אודן יתחיל לשחק כמו הפרנצ'ייז פלייר שמצפים ממנו להיות, ואם זה יקרה - כל הציפיות האדירות מהקבוצה הצעירה והמוכשרת הזאת יוכלו להתממש.
