למה? במצב הנוכחי, עם הסגל שיש לנו כרגע, אנחנו צריכים רק שחקן אחד, חלוץ, ויש לנו את הכסף לעשות את זה. זה לא שאנחנו צריכים למכור שחקן כדי להתחזק.
אמיר ע - לפי מה שאתה אומר, בכל מצב שכריסטיאנו רונאלדו נמכר, למנצ'סטר יונייטד יש רק מה להפסיד. זה לא מדוייק. הכסף שיכול להתקבל עבור מכירתו יכול לסדר את הקבוצה מבחינת רכש כמה שנים טובות קדימה. קראתי גם בדיונים כאן על כך שיש חובות לבעלים של המועדון. אי אפשר להגיד בפה מלא שהמכירה שלו לא יכולה להועיל למנצ'סטר יונייטד בדרך כזו או אחרת. עם זאת, בינתיים נראה כי אלכס פרגוסון מעדיף לנצח במאבק על היוקרה. הכסף או השיקול המקצועי פחות מעניינים אותו. ובצדק גמור. עם כל הכבוד לריאל מדריד, היא יכולה להתנשא מעל 99% מכלל הקבוצות בכדורגל העולמי. לא על מנצ'סטר יונייטד. אלכס פרגוסון יודע שאם הפורטוגלי הולך לו, אז באיזשהו מקום הוא לא הצליח להפוך את מנצ'סטר יונייטד למקום הנחשק בתבל. ואם לוקחים בחשבון שהוא יאמן את הקבוצה רק עוד שנתיים-שלוש, המשמעות של עזיבת כריסטיאנו רונאלדו היא ללכת כמה צעדים אחורה. כמה צעדים שכנראה לא ישאר לסקוטי זמן להשלים אותם.
כלכלה היא עניין נזיל. קודם כל, אם רונאלדו הולך, יהיה צריך להוציא כסף (כנראה משמעותי) כדי להחליף אותו. בנוסף, כל קבוצה שיודעת שיש לנו עשרות מיליוני פאונד בוערים בכיסים תנצל את זה כדי לדרוש סכומי עתק. כך שהרווח במקרה הזה הוא לא כל כך גדול, ולא בטוח שמשתלם. לגבי החובות, לא מכירה של שחקן זה או אחר תפתור את הבעיה הזו. הדבר הכי טוב הוא ליצור קבוצה מצליחה ומושכת, ורונאלדו הוא דמות מפתח בקבוצה הזאת. לגבי מה שפרגי רוצה להפוך את יונייטד אליו, אני חושב שאנשים מפריזים כשהם קובעים רף זה או אחר. פעם אמרו שאולי הוא ירצה לעזוב בגדול, אבל אם הוא לא הלך אחרי הדאבל האחרון, ברור שזה לא מה שמעניין אותו. עכשיו כמובן יגידו שהוא רוצה לעבור את ליברפול במספר האליפויות, ועכשיו אתה אומר שהוא רוצה להפוך את יונייטד למועדון הנחשק בתבל, אבל אני לא חושב שהוא פועל על פי הציפיות הללו.
. "I'll never forget when he came on as a sub at Forest and within 10 minutes had scored four goals,'' reminisced David Beckham. וואלה גם אני מעולם לא שכחתי.... מאז הבנתי שאני אוהב נורווגים. באמת אגדה.... לא זכור לי שחקן כזה. סולשאייר הוא בדיוק הדמות שפרגוסון תמיד שאף להוליד, דמות שתייצג את מנצ'סטר יונייטד. שחקן בלי אגו, אחד שילחם בשביל הקבוצה ולא משנה באיזה מצב, אחד שיתרום לקהילה וירחיב את שלטוננו בעולם(בתי הספר באפריקה, נורווגיה ), דמות להערצה. United officials would advise youngsters: "Look and learn from Ole"
אני לא אשכח את התקופה הראשונה שלו ביונייטד, הוא היה כובש שערים והיה נדמה כי הוא הובך מכל הרעש מסביבו או שבחגיגות השערים שלו הוא היה ניגש לאריק קאנטונה,לחבק אותו כאילו היה מעריץ או איזה אוהד שניגש אל האליל שלו. אנחנו צריכים ללכת כל בוקר לכותל לשים פתק תודה לקאנטונה שזכינו ואנחנו עדיין זוכים שבעידן הכדורגל המטורף שבו אנחנו חיים עדיין יש לנו שחקנים כמו סולשיאר,כמו סקולס,כמו גיגס, שהרוויחו בזכות ע'י הכישורים,תארים ויכולת שלהם על הדשא את האפשרות להפוך לאייקונים מפלצתיים כמו הרבה מאוד כדורגלנים אחרים שהשתן עלה להם לראש אבל הם בחרו להישאר ענווים,עם הרגליים על הקרקע,להיות דמויות לחיקוי לא רק ככדורגלנים ולכדורגלנים צעירים אלא בכלל כבני אדם.
בשנה האחרונה התחלתי יותר ויותר לחשוב על היום שבו סקולסי גיגסי ונוויל יעזבו, ואני לא יודע איך לאכול את המכה הזו. מאז שאני אוהד יונייטד השלושה במועדון, כשקאנטונה עזב הייתי ילד בן 9, כמובן שגם אז לא הייתי אוהד כמו היום, כשבקהאם עזב הייתי מעט עצוב אבל תמיד אהבתי יותר את הטריו מאשר אותו, אף עזיבה של שחקן יונייטד לא תתקרב ליום שבו השלושה יעזבו(להוציא את אולה), אני מנסה לחשוב על היום שאחרי וזה קשה, קשה מאוד, שלושה שחקני בית ברמה כ"כ גבוהה, כ"כ נאמנים, המקצוענות נוטפת מהם, הם משמשים מודל לחיקוי עבור כל כדורגלן בעולם, עדיף לא לחשוב, זה יותר מדי קשה.
גם כשהם יפרשו מכדורגל אין לי ספק שלפחות 2 מהם ישארו ביונייטד ולפחות בהתחלה כמאמנים וזה משהו שתמיד קינאתי בעבר בליברפול שתמיד ידעו לשמור על שחקני עבר במערכת ובנו שושלת משפחתית. עכשיו המצב מתחיל להיות דומה גם אצלנו, בראיין רובסון עכשיו כשגריר אבל היתה תקופה גם כמאמן כשפרגוסון קרא לו כשזה נפלט החוצה מעמדת המנג'ר, מייק פילאן,בראיין מקלייר ועכשיו סולשיאר, נוויל וגיגס אני מאמין יהיו שם גם כן לאחר שיפרשו.
שכחת דווקא את העזיבה שלי הייתה הכי עצובה-קינו. בעיקר בגלל שהוא עזב בטונים צורמים. הפרישה של אולה הייתה צפויה אחרי כל הפציעות והקשיים, לעומת זאת קינו עזב במהלך העונה שבה עדיין פתח באופן די קבוע בהרכב, והשאיר אותנו למשך חצי עונה עם קישור הזוי שכלל את גיגס בתור קשר אחורי וריצ'ארדסון הגאון בשמאל. אגב, סקולסי כנראה יעשה את עונת הפרישה שלו באולדהאם.
גם מארק דמפסי(מאמן בנוער),פול מקגניס(והבן של ווילפרד שאימן אותנו וששיחק בתקופת אסון מינכן), ג'ימי ראיין. אני לא מסתכל לרגע על השמות שהזכרתי כשחקני עבר גדולים אבל בהחלט ניתן לראות שיש מגמה של המשכיות. של רצון להשאיר אנשים מהבית שיובילו, ינהלו את הקבוצה ויגדלו את דור ההמשך. דרך אגב, פול מקגינס, שגדל כשחקן אצלנו ולא ממש הצליח הוא אחד ממאמני הנוער הטובים באנגליה ואת התפקיד הרוויח ביושר. הוא גם אדם מאוד חכם שלמד בטרם הגיע אלינו.
סקולס? עונת פרישה באולדהאם? אגב קין, הקבוצה שלו מתחזקת לאט ובזהירות, סטיד, וטאינו מחזקים לקינו את הקישור, דיוף בא לעזור לצ'ופרה וג'ונס וצ'ימבונדה בא לחזק את קו ההגנה שלפני השוער הנפלא גורדון. רק אני מרגיש שהעונות הקרובות הן מבחן לקינו, אולי אפילו מבחן לגבי העתיד שלו אצלנו?
