יש יגידו מתוך קנאה, אחרים יגידו שהדור הוותיק יותר לא רוצה לאבד שליטה על הנבחרות. אגו, אגו ועוד קצת אגו. מאחורי הקלעים, זה עדיין פלאטיני שמנהל את ההצגה ומושך בחוטים (כבר הזכרתי שבהתאחדות יושבים בובות?). לכל אורך הטורניר, עוד לפני שצרפת סיימה את דרכה (ואולי כאן הבעיה של דשאן וחבריו לדור 98 - התזמון של הדברים שלהם יצר תדמית של כביכול חתירה תחת המאמן הנוכחי) התראיינו דשאן, פטי, דוגארי, בוגוסיאן ועוד שחקנים מדור הנפילים ודיברו על כך שצריך לבוא שינוי מהותי בחלק המקצועי של הנבחרת. העיתונות שאלה אם דשאן הוא האיש הראוי וחבריו כמובן תמכו בו בגדול, חוץ מהאאוטסיידר הקבוע, ויקאש דוראסו, שהביע תמיכה בדומנק. אם דשאן אכן היה מגיע, דוגארי כנראה היה מצטרף אליו ואולי עוד כמה שחקני עבר היו תופסים עמדות מפתח. לא בדיוק מה שהוייה (מפנטז לחזור בעצמו לתפקיד, כאילו השערים של עטר וקוסטדינוב לא היו מעולם) ופלאטיני (מעוניין לראות את החבר טיגאנה מוביל את הנבחרת אחרי המונדיאל) שואפים אליו. עכשיו מדברים על נוסחת פלא: צירוף של עוזר מאמן דומיננטי לצידו של דומנק, עם עדיפות לשחקן עבר פופולרי. דשאן בחיים לא יסכים אז בהתאחדות חשבו על לורן בלאן, אבל גם הוא לא יקפוץ על הצעה שכזו. אם פלאטיני היה נותן את האוקיי שלו, היו זורקים את דומנק בלי להניד עפעף ומשלמים לו את מה שמגיע. אמנם יש לו חוזה עד 2010, אבל הפיצויים הם שוליים במקרה הזה.
