לא בהכרח. לפי מה שזכור לי, לא צריך יותר רישיון אימות חוקי של windows כדי להתקינו. microsoft איבדה נתח שוק די גדול בתחום הדפדפנים ולכן הם ביטלו את הצורך ב- windows חוקי.
לפני כמה זמן ניסיתי את זה, ובגלל שאין לי ווינדוס מקורי(יקר מאוד)אז זה לא נתן לי. אבל בלי קשר אני גולש בפיירפוקס, הכי נוח.
אתמול זה היה בטלוויזיה אחרי כמה שנים טובות שלא ראיתי את זה, אחד הסרטים הגדולים ביותר אי פעם: http://www.youtube.com/watch?v=pyNjNddUenI
אין כמו פיירפוקס, אני כבר 3 שנים גולש דרכו, ממש כיף ונוח. אפשר להתקין כפתור בסרגל כלים שנקרא IE TAB שמאפשר לכם לראות כל דף דרך הפיירפוקס, כאילו גלשתם דרך אקספלורר (מה לעשות ולא מעט אתרים במדינה הזאת לא תומכים בפיירפוקס....) לפני שבוע יצאה Firefox 3 , ממליץ לכולכם! אפרופו סרטים בריטיים, ראיתי לאחרונה שוב בפעם המי יודע כמה את "נזירות ממין זכר" - Nuns on the Run , עם רובי קולטריין ואריק איידל, יופי של קומדיה בריטית. יש אפילו קטע בתחילת הסרט שהם בסטמפורד ברידג' בחנייה.
לפני 5 שנים הייתה לי תקופת אירווין וולש (הסופר שכתב את הספר "טריינספוטינג") חזקה ביותר, קראתי את רוב הספרים שלו. סגנון הכתיבה שלו מאוד מיוחד וקשה לקריאה- הוא כותב בסקוטית מדוברת, ולכל דמות יש בד"כ את הסגנון שלה ואת האוצר מילים שלה (דוגמא אחת- football נכתב אצלו כ fitba). למשל, בספר טריינספוטינג- ספאד ובגבי הם הקשים ביותר להבנה ואלו שמשתמשים בהכי הרבה סלנג, בעוד שרנטון וסיק בוי מתבטאים במשהו יותר קרוב לאנגלית. כאשר הם עוברים ללונדון, האנגלית שלהם משתפרת והופכת להיות פחות סקוטית. אין טעם לקרוא את התרגום, זו משימה בלתי אפשרית לדעתי לתרגם את וולש וחסרת פואנטה. אני ממליץ במיוחד על Marabou Stork Nightmares, ספר פסיכוטי למדיי שלו שעלילתו מתרחשת בדרום אפריקה (וחלקו הזיות של אדם ששוכב בבית חולים). Filth זה סיפור על שוטר מושחת ורקוב (תרתי משמע) שמנסה לפתור עלילת רצח. Glue זה הספר הכי אפי של וולש, שמספר על קורותיה של ליית', השכונה באדינבורו שבה גם מתרחשת עלילת טריינספוטינג. כמה מהדמויות בטריינספוטינג מופיעות גם בספר הזה (בכלל וולש אוהב להשאיל דמויות מספר לספר). Porno זה פשוט ספר ההמשך לטריינספוטניג, שמספר על עלילות רנטון באמסטרדם ועל סיק בוי בלונדון כשבאמצע יש הפקה של סרט פורנו. ספר גדול ומאוד מצחיק. בקיצור, למי שאוהב את הסגנון אני ממליץ בחום לנסות ולקרוא את הספרים, כי על אף שטריינספוטינג וגם אסיד האוס הם סרטים טובים- הספרים מעבירים את האווירה בצורה מעולה.
לא מזמן ראיתי תוכנייה של חבר לעבודה שהיה בפסטיבל המוזיקה בגלסטונברי ב-97, היה שם מסך ענק שהקרין סרטים והמאורע המרכזי היה הקרנה ענקית של טריינספוטינג. אני חושב שזה מה שמעיד יותר מכל על כמה הסרט הזה מסמל את תקופת אמצע הניינטיז, כשאנגליה נראתה קרובה מאוד לסוג של רנסאנס סטייל הסיקסטיז, זה סרט קאלט שסופח לגל המוזיקלי העולה של אותה תקופה ומינף אותה, כמו הבריטפופ גם הקולנוע של אותה תקופה לא נסק בהתאם לציפיות. ועדיין, מקנא באנשים שהיו באותה תקופה, שבה התרבות הבריטית, כמעט שבה לשלוט בעולם. למי שזה (או אנגליה באותה תקופה) מעניין אותו מומלץ מאוד הסרט של ג'ון דוור Live Forever: The Rise and Fall of Britpop, מעניין מאוד וקושר את הפריחה התרבותית גם לשינוי הפוליטי של עליית הלייבור וטוני בלייר, שעד היום אני לא סגור אם האנגלים אוהבים אותו או מאוכזבים ממנו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3560094,00.html http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx אם זה ב 18-20 בניגוד ל 20-25, אני עוד אהיה בלונדון, וזה באמת יהיה אירוני... בכל מקרה, מי היה מאמין? עכשיו כולנו הופכים לפציפיסטים שונאי מלחמות אוהבי ערבים עד ספטמבר לפחות, רק חסר לנו עוד ביטול.
בתור הסנגור הראשי של מקרטני בכל ויכוח מוזיקלי... אני מציע להישאר רגועים לעת עתה. גם מיוז, פלאסיבו, הרולינג סטונס, כבר היו "סגורים להופעות" בישראל ו... לא הופיעו פה. המפיקים בארץ חרטטני עולם. האמת שזה עוד אמרגן שבינתיים עומד במילה שלו, ועדיין - עד שלא אראה הודעה רשמית באתר של מאקה מבחינתי זה לא קיים. העיקר לפני שבוע רצה שמועה שהגורילאז באים לארץ... חבל רק שהם בכלל לא הופיעו מלבד הופעה חד פעמית!!!
סרט ענק, הסצנה שאולי הכי אהבתי היא שבגבי זורק את הכוס בירה מהקומה השנייה בפאב, ואז ניגש לאיזה בחור וצועק בפניו "who the fuck are you" ומוסיף בעיטה לאזור הרגיש, יש לי את התמונה הזו http://imagecache2.allposters.com/images/p...ing-Posters.Xxx ממוסגרת ממש מעל למחשב, אחת היפות, הפסקול של הסרט נפלא גם כן. אבל אני חייב לציין שאין כמו הספר.הרבה יותר מהנה מהסרט. קראתי גם את "אסיד האוס" של וולש, וכמובן שלא התאכזבתי.
רודס "אפרופו סרטים בריטיים, ראיתי לאחרונה שוב בפעם המי יודע כמה את "נזירות ממין זכר" - Nuns on the Run , עם רובי קולטריין ואריק איידל, יופי של קומדיה בריטית. יש אפילו קטע בתחילת הסרט שהם בסטמפורד ברידג' בחנייה" אני זוכר שמגרש החנייה של סטמפורד ברידג' מופיע בסרט דג ושמו וונדה.
