"במקום לחגוג לה יום הולדת ולהעמיק את מחלתה.... " את המשפט הזה גרדתי מאיזה חור באינטרנט בהקשר של רעיון לוותר על חגיגות גרנדיוזיות בכל תחומי החיים ולתרום את מיליוני השקלים לעניי/נכים/ניצולי שואה. האמת, שלמרות שאני אוהב את חגיגות יום העצמאות, ההרגשה הכנה שלי היא שאני בעד. חגיגות 60 לישראל מסמנות, בעיקר בשנים בהם המדינה תחת איום קיומי, את הגאווה והתקומה וההישרדות והעדר חגיגות כאלה משדרות לעולם תבוסה ולעם כניעות, אבל האם לא כדאי לוותר על המופע ולדעת שכישראל הגיעה לגיל 60 היא באמתצ חגגה? מה אתם חושבים? סוציאליזם שגורם לעם כולו לשלם את חובם של אלה שלא השכילו להרוויח בעצמם וחיים "על חשבונינו" במקום חגיגה, או אולי דווקא הפגנת גאווה וסיבה לשמוח למרות כל המלחמות שתבוא לידי ביטוי ב מסיבה מנקרת עיניים אל מול עיניהן הלחות של יותר ממליון עניים?
לא מבין בכלל למה עושים כל שנה "יומולדת" למדינה(לא רק בארץ, אני מדבר באופן כללי, אולי אפשר לחגוג שיש מספר עגול), אבל אם כבר חוגגים כל שנה, וידענו תקופות אפילו פחות טובות, אז אין סיבה שלא יחגגו כאן פעם נוספת.
מה זה למה חוגגים יום הולדת למדינה. למה חוגגים ימי הולדת בכלל? או בכלל מציינים תאריך סמלי? למה בחתימה שלך יש את התאריך ה-6.2.1958 דווקא עכשיו?
מצד אחד זה משפט הגיוני מאוד,היה עדיף לצמצם בצורה רצינית בהוצאות על מנת שנוכל לעזור לחלשים,מצד שני זה לא התחום היחידי שאפשר לצמצם בו הוצאות בשביל לעזור לאחרים.
אני מסכים עם הרעיון של לחתוך כספים מחגיגות גרנדיוזיות לטובת העברתם לסל תרופות, נכים, מקלטים וחינוך, אבל ספציפית לא בסיטואציה הזו: יש דבר כזה שנקרא הלכי רוח ומוראל בקרב העם. ואם נתמקד בסוגיית האיום הקיומי: העם זה מי ששוקל האם להשאר בארץ או להגר לצפון אמריקה או אירופה, העם זה הנערים והנערות שכיום חשים כאילו יש להם הפריוילגיה האם להתגייס או להשתמט (ומשום מה זה באמת קורה), העם זה אנשי מילואים שצריכים לדעת לשים את מלחמת לבנון מאחוריהם, להתייצב לכל האימונים שיהיו להם בתקופה הקרובה, ובבוא הזמן גם להתייצב בעת שיקראו לצו 8. יש בחגיגות הללו בשנת ה-60 (פשוט כי זה מספר עגול) כאמור העלאת המוראל של עם ישראל בדגש על המגזרים הנ"ל. יש בה גם שידור מסר לכל העולם של זו לא אפיזודה חולפת, אנחנו כאן 60 שנה ואנחנו Here to stay - במיוחד היום כשקריאות של שונאינו להתקפל מכאן ולקבל טריטוריה בקנדה או וואטאבר, אינן נחלת משוגעים בלבד. לכן הנשיא בוש מוזמן לכאן לחגיגות וכך גם מנהיגים בכירים נוספים מכל רחבי העולם יהיו אורחי כבוד. דבר חשוב נוסף הוא לנצל את השנה הזו לרענון הסטורי בפן החינוכי, ולהחדיר לכל הילדים בבתי הספר מ-א' ועד י"ב את ההסטוריה של המדינה הזו, דבר שלצערי הדור הדפוק של היום פשוט לא מכיר. צריך להעזר בכלי התקשורת, בעיקר אלה הפונים אל הילדים והנוער, ולהזריק ציונות ומורשת ישראל, כדי שפחות אנשים יחשבו שכ"ט בנובמבר זה התאריך שבו רצחו את רבין (אם הם כבר במצב שהם יודעים מי היה רבין). אני מניח שמשרד החינוך הכריז על השנה הזו כשנה שתיוחד לנושאים הללו (אבל לא יודע זאת בוודאות). דבר אחרון ואולי הכי חשוב - אם אמרתי מסר כלפי העולם, כאן יש לחדד - מסר כלפי אויבינו מסביב. קראתי שהשנה, לאחר שנים רבות, יחודשו המצעדים הצבאיים. אתם ודאי תגידו שזה משהו שמאפיין מדינה דיקטטורית, אבל אני חושב שאתם טועים. מלבד העלאת המוראל (בהקשר של הסעיף שבו פתחתי) יש כאן כמובן הצגת ארסנל הצבא הישראלי (ואפשר להוסיף קצת קרטונים שלא באמת אמיתיים וקיימים, מה שנקרא הונאה) בהיבט המרתיע שלו. נסו רגע להזכר מה תמיד מראים לנו בתקשורת שלנו כשמדברים על איראן: את השיהאב 3 עובר על פני אחמדינז'אד במצעד צבאי, את התרגיל הצבאי האחרון ושיגור של 10 טילים בו-זמנית. אלה בדיוק הדברים שהם יודעים (בצדק) שיפחידו אותנו. לכן גם עלינו לערוך מצעדים מפוארים של טנקים, כלים משוריינים, טילים, מסוקי קרב ומטוסי קרב.
אני אמרתי שצריך לחגוג ימי הולדת בכלל? לטעמי אפשר לחגוג כל 5 שנים יומולדת למדינה, לא צריך כל שנה. ולמה בחתימה שלי יש את אותו תאריך ארור?זה משהו עצוב וטראגי, מן הסתם צריך לציין זאת.
מה זה צריך? לדעתך צריך, ואני לא רוצה להיכנס לויכוח עם המקרה הספציפי עצמו, כיוון שזה רק בשביל להמחיש את הויכוח. אף אחד לא יבוא ויגיד טוב, אז בוא נחגוג כל זמן שרירותי. רצה העולם ואנחנו עובדים לפני לוח שנה, ועל כך כל שנה תאריכים חוזרים על עצמם, ויקבלו איזכור, בין אם בחגיגה גדולה, או בכמה שורות בעיתון נידח, אבל זה יקרה כל שנה.
מיותר לחלוטין חגיגות גרנדיוזיות. מה קרה אנחנו טובעים בכסף? זיקוקים, הופעות, שכר של חברי כנסת, הכל אפשר לצמצם ולעשות משהו מועיל בכסף
נו ויום העצמאות זה משהו שמח וגאה, מן הסתם צריך לציין זאת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
יש מספיק דברים שניתן לחסוך בהם(כמו המשכורות ותנאי הפאר של השרים והח"כים), ודווקא ביום העצמאות ה-60 לא הייתי חוסך במשאבים.
מצד אחד, אני לא מסכים עם אריאל שלא צריך לחגוג את יום העצמאות. כל שנה חשוב לציין את היום כי זה לא מובן מאליו שיש לנו מדינה. אבל מצד שני, למי אכפת מחגיגות ה-60? מה ההבדל בין יום הולדת 60 ליום הולדת 59? זה שזה מספר עגול אומר שצריך להתפרע?
אני בעד החגיגות אבל מסיבה אחרת מה שקורה בת"א/חיפה לא כל-כך אכפת לי בטקס בירושלים זה כבר משהו סמלי שמראה לערבים (אלו שלא רוצים אותנו כאן ולא מכירים בקיומנו הצודק) "תראו אנחנו כאן ואנחנו נשאר כאן לעד" הסיבה שאני בעד החגיגות היא בגלל שבקיבוץ שלי כבר הרבה זמן הנערים הם אלו שמארגנים את המפקד אש וזה מלכד את כל הילדים בני 13-18 (טוב לרוב זה רק 16-18) לעבודה ביחד ומקימים ביחד מפסח מופע של כתובות אש וזיקוקי דינור וזה נותן לך הרגשה טובה שאתה עדיין לא עשית צבא ואתה עזרת לארגן כזה מופע בלי עזרה של מישהו מעל לגיל 18 (חוץ מהזיקוקי דינור שזה מישהו אחר מהקיבוץ מארגן) ואם יש אצלנו בקיבוץ מה הסיבה שלא יהיה במקום אחר כמו תל אביב או חיפה או אשקלון או אילת או אשדות יעקוב
