מאז ומתמיד הייתי חוטף צמרמורת כשהייתי בוהה מקרוב בדגים באקווריום. דגיגונים קטנים היו בשבילי מה שג'וקים עושים לבחורות עד גיל מסוים, שבו דגיגונים קטנים היו בסדר אבל הדגים השחורים הגדולים היו גורמים לי לרעידות איפה שצריך להיות יציב. מה שכן, זה מעולם לא מנע ממני להצטייד בחליפת צלילה שחורה וצמודה (וסקסית! חח...אין כמו בגדי צלילה) ולרדת הרחק מתחת למים אחרי מדרכית צלילה בלונדינית וחטובה כמו שיש רק על מגזינים אל עולם שלא ממש הכרתי, שלא נדבר על זה שלא היה בו כלור. מאז זרמו הרבה מים באמבטיה ואני התאהבתי בצלילה ובעולם הרטוב ששווה ביופיו לזה שעל החוף באמצע אוגוסט. מיכלים, שנורקלים ואפילו "גיחות צלילה" שזה אומר לרדת בלי שום ציוד עד שהנשימה נגמרת והכל שם כל כך שקט, כל כך שלו, כל כך יפה. אין מילים. למזלינו, בארץ הקטנה שלנו, שאין בה שלג לסקי, גלים לגלישה וכסף לכדורגל, יש לפחות אחלה של שונית אלמוגים ומדריכות צלילה מהסוג שאין לך בעיה שיסביר לך שוב איך שמים משקפת. אז אם גם אתם חולים ב"שכרון המעמקים" הזה ואוהבים לצלול- בואו לחלוק את אתרי הצלילה, הקורסים ושאר חוויות. אגב, עם כל הכיף שבדבר, העונג, הרוגע והשאר, אסור לשכוח שמקומו של האדם הוא מזה מיליוני שנים נמצא מחוץ למים ושגם הצלילות הקלות נגמרות לעיתים באסונות כבדים. אחד מהם, שקרה לא רחוק מאיתנו בדהב שבסיני, נחשב לאחת מתקריות הצלילה המזעזעות יותר כאשר יורי ליפסקי, מדריך צלילה ישראלי ירד אל "החור הכחול" שנחשב לאחד מאתרי הצלילה היפים בעולם כשהוא מצלם את הצלילה אך לא חזר מעולם. הקלטת המתעדת את מותו מרגע איבוד הגובה ועד לרגע בו התנתק מצינור החמצן ונלחם בטביעה נצפתה בידי עשרות אנשי מקצוע וחברים והועלתה ליו-טוב כאן, כשברקע מפרשנים את הטביעה מדריכי צלילה, מאמני צלילה צבאיים וקרובי משפחתו של יורי. יורי ליפסקי ז"ל. שנת 2000, דהב, סיני. הסרט קשה(!!) לצפיה ומביא תיעוד דוקמנטרי ואמיתי של מותו של הצוללן ז"ל החור הכחול, ימשיך להחשב לאחד האתרים היפים ביותר והמסוכנים ביותר לצלילה ולגבות את חייהם של לא מעט מאלו שינסו לצלוח את המערה שנפערה בתוך שונית האלמוגים הזו עד מהכניסה, הקרובה לפני הים, ועד ליציאה, 57 מטרים נמוך יותר.
בתור ילד למדתי צלילה וצללתי, אבל בשנתיים האחרונות לא יצא לי אפילו פעם אחת. המעבר מאילת למרכז לפני כשנה, עניינים כספיים (זה די יקר) וכו' מנעו ממני לצלול בשנתיים האחרונות בערך, אבל אני אחזור לזה מתישהו יש לי לא מעט חוויות מהצלילות הלא רבות מדי שצללתי באילת. בין היתר, מפגש קרוב עם כריש-תינוק (איפה אמא?!), המורנה שהמדריך צלילה אמר לי להסתכל עליה מקרוב (שזה שקול ללשלוח צעיר להביא אבקת חשמל בטירונות) ועוד כמה חביבים. אולי נפרט בהמשך.
שחיתי פעם עם דולפינים, היה מדהים לראות עד כמה הם גדולים במציאות. באוסטרליה פחדתי להיכנס למים בגלל כרישים ובגלל התמנונים והמדוזות, הייתי פרנואיד ולא ניצלתי את הגלים והים המדהים שיש שם, אבל כשניכסתי-ללא ספק, היה מדהים, המים בישראל הם בוץ לעומת שם. לאימא שלי הייתה תקרית בחור הכחול, היא פשוט כמעט טבעה שם. גם אני הייתי שם והאמת לא פחדתי, היית בן 8 שרק למד לישחות וזה היה מדהים ליצלול עם אחותי שם, כמובן שלא צללנו יותר מידי עמוק. איזה חיות מדהימות היו שם, איזה דגים. הסירטון הזה מצמרר ללא ספק אבל כ"כ מסקרן המקום הזה.
שהיינו בסיני עם המשפחה, הייתי בן 7 ופחדתי פחד מוות מהים שם, רק ביום האחרון 'שנירקלתי', ורק אז הבנתי מה הפסדתי. אמא שלי גם איבדה שם טבעת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
אבא שלי ואחותי עשו קורס צלילה. אני בטוח שאני אעשה קורס מתישהו בעתיד,יש לנו עולם נפלא מתחת למים! לבינתיים, אני אסתפק בשנירקול http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
