לא מבין למה אתה מכליל את ראמזי כדוגמא כאן? עם ראמזי דווקא חיכו המון זמן ועשו עבודה מצויינת (בדיעבד) - מאז שחזר הוא כמעט ולא סובל מפציעות שנגרמות כתוצאה מחזרה לקוייה למגרשים (סטייל התכווצויות למיניהן, כמו אדוארדו ודיאבי). אני חושב שהצוות הרפואי שלנו, שעשה סטאז' מלא על השניים הנ"ל, למד והחחכים תוך כדי הטיפול בראמזי, ובתקווה שאותו הדבר יהיה גם עם ג'ק. זה שראמזי לא משחזר את היכולת שלו לפני הפציעה לא קשור לדעתי לאופן טיפול לקוי של הצוות הרפואי. אגב, מישהו יכול להסביר לי את המהות מאחורי האנלוגיה הנפוצה כאן בפורום של "מחלק תה" לשחקן שרק נראה כאילו הוא משחק כדורגל כשלמעשה הוא לא עושה שום דבר מועיל (כמו דנילסון)?
http://img.photobucket.com/albums/v608/esn1g/Misc/pb_boooooo.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
ממש לפני תחילת העונה היה ראיון עם וורמאלן. הנה חלק ממה שאמר על בולד: He works a lot on the shape of the team and that is very important, he looks at details and the shape of your body and to be honest I am learning a lot from him הדבר שחשבתי עליו אז היה השימוש במילה shape. איך לשמור על הshape שבה הקבוצה עומדת, ואיך לשמור על הshape בה אתה עומד כאשר אתה מגן. וכשראיתי את המשחק אתמול ממש יכולתי לראות, אולי פעם ראשונה איך הקבוצה פשוט שומרת על הצורה שלה במגרש. השחקנים עמדו נכון, כיסו נכון את הריצות קדימה, לא התפתו לצאת כשלא היה צריך, ולפעמים שוורמאלן או גיבס עלו קדימה, ארטטה ודיאבי נכנסו לעמדות שלהם מיד. פודולסקי עשה הגנה בצורה מופלאה. הוא מזכיר בזה את רוני. אותו הדבר בצד השני היה צ'מבו. הוא לא נתן משחק התקפי מזהיר, אבל הוא היה מאד אחראי בהגנה, ושמר על הshape של הצד שלו, משהו שוולקוט לא יכול/יודע לעשות. פולדי וצ'מבו באגפים הם שחקנים שמלבד הפיזיות שלהם בהתקפה, יודעים גם לעשות הגנה. ג'רבי ווולקוט לא ממש יודעים/יכולים לעשות את זה לפחות מבחינה פיזית הם נחותים מאלו שפתחו באנפילד. הצורה המבוקרת הזו אולי עלתה לנו בנקודות בתחילת העונה. חלק מהסיבה שלא הצלחנו להבקיע היא כי היינו שבולניים מידי ושמרנו יותר מידי על הצורה שלנו. לכול דבר יש יתרונות וחסרונות. אם נוכל לנצל את היכולות של סנטי, אז גם משחקים בהם אין לנו הרבה מהכדור יסתימו בניצחונות כי הוא יביא את הקסם. אבל הכי חשוב, במשחקים הגדולים מול הגדולות, כאשר צריך לשמור על הצורה שלנו ולשחק מאוזן נתחיל לראות ניצחונות דווקא שם בסוף כאשר המשמעת הכי קירטית. הגנות מביאות תארים. אז אולי תארים לא יהיו לנו השנה, אבל אולי נגיע קצת יותר קרוב.
איזה סלט עשית שתהיה לי בריא. מתי לעזאזל הכנסתי את הצוות הרפואי לעסק הזה? אמרתי שהם לא ממהרים עם ווילשר כמו שמיהרו עם ראמזי, ראה ערך היכולת שלו כרגע (לפני הפציעה ואחרי הפציעה, שני שחקנים שונים לגמרי), עם ווילשר שומרים, שיחזור בזמן ויקבל את הדקות שלו לאט לאט, תחשוב שאת ראמזי ישר שלחו להרכב של קארדיף בהשאלה, בעייתי.
חבר?ה אני מחפש סרטון של הHighlights של דיאבי מול ליברפול המצטיין במשחק, הוא היה פשוט תענוג לעיניים, איזו טכניקה איזו תנועה ללא כדור, יש לציין שלשחקן יש יציאה מהמקום פשוט מטורפת שאולי רק תיאו שווה לה, הרגליים הארוכות האלה יכולות להיות פאקטור רציני וונגר חייב לדרוש את זה ממנו יותר את הפריצות דרך האמצע האלה ממהירות - 0. במשחקים בספרד מדברים על זה שהשיטה הכי יעילה ( או הכי פחות גרועה) לעצור את מסי, היא להצמיד לו שומר בעל רגליים ארוכות, מין PowerHouse ששולח רגל ומוציא לו את הכדור, כמו כמעט כל שנה, שאנחנו מקבלים את בארסה, הייתי רוצה לראות את דיאבי לוקח לו את מסי כפרוייקט אישי, לדעתי השרוך הצרפתי יכול לגרום לגמד הארגנטיני בעיות רציניות. דעתכם בעניין?
זכור לי צמד מפגשים שלכם מול בארסה (לא בטוח אם זה האחרון) שבו אמנם כקבוצה הם ריסקו אתכם, אבל קוסיילני היה ענק בשמירה על מסי. הגמד פשוט לא הצליח לעבור אותו.
זה המשחק האחרון שניצחנו 2-1 את ברצלונה (לא בדיוק ריסקו אותנו). קוס היה אדיר ונתן את המשחק הכי טוב שלו במדי ארסנל עד עכשיו. במשחק חוץ היה את האדום המפוסם של רובין שהגיע במצב של 1-1 והשאר היסטוריה...
אני בהחלט מסכים איתך וחושב שיש לא מעט שחקנים בליגה מהספרדית שהיו יכולים להתאים בצורה מעולה לסטייל שבו ארסן ונגר אוהב לשחק עם הקבוצות שלו לאורך השנים. מהמעט שראיתי, איסקו לדוגמה הוא שחקן שמתאים בצורה פנטסטית לצורת המשחק של ארסנל. אבל, ארסן ונגר, מאז ומתמיד, העדיף את השחקנים הצרפתים ואי אפשר לומר שהוא לא פגע לאורך שנים רבות. ההחתמה של קזורלה אולי מעידה על שינוי מסוים, אבל מנגד ניתן לתת כדוגמא את חוזה אנטוניו רייס, מי יודע? אולי ונגר בטראומה ממנו... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx לא חילול החודש, אבל ממש אין צורך להגזים בעניין הזה. קזורלה הוא שחקן סופר מוכשר, אבל הרגע שלו לשחק כדורגל ברמות הגבוהות ביותר לא היה אז, בגיל 19. לדעתי, גם ביכולת שלו היום, הוא לא עולה על היכולת האדירה שנתנו ליונגברג ופירס, וגם לא על התחלופה הראויה (בלשון במעטה) שנתנו קאנו, אדו, פארלור, וסילביין ווילטורד. כולם מנוסים ואולי זו אחת הסיבות שארסנל נראתה אז כפי שנראתה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx האמת? כמה שחרוש ונדוש, ככה שנון וגדול: He drives how he wants, He drives how he wants, Andre Santos, He drives how he wants. זו אנלוגיה מוכרת באייסוקר, ובעיקר בדיון כאן, שכבר נאמרה בעבר הרחוק על אדו וצ'אבי אלונסו. Jack Wilshere (המשתמש; שכחתי את שמו) השתמש בזה על דנילסון, וזה תפס חזק מאוד.
