ליברפול 2018/19

טיקטינגו | כרטיסים לליגה אנגלית / פרמיירליג בטיקטינגו - החברה האמינה ביותר לכרטיסים לאירועי ספורט בכל רחבי העולם - המחירים אטרקטיביים ואספקת הכרטיסים מובטחת

 

אצלי חסום, לא מצליח לקרוא את כל הכתבה. התחיל מעניין.

 

The first time I met Brendan Rodgers he offered me a job.

After joining Liverpool as manager in 2012 he told me he wanted me on his backroom team. I accepted the offer.

The second time I met him he had changed his mind and decided to promote Mike Marsh from the Academy instead.

I’m not sure what happened in those couple of weeks but I often wonder what might have been. Maybe I would still be at Liverpool rather than working in the media. Maybe I would have been bitten by the coaching bug and going through the same emotions as Steven Gerrard this weekend, coming up against a manager I worked with and using all my experience of how he works to try and get the better of him.

I know how much Rodgers and Gerrard respect each other. At the start of Brendan’s Liverpool reign his coaching impressed us. It was not the easiest time to become Liverpool manager following a tempestuous few years for the club and at the start of a rebuilding process on and off the pitch. Stevie and I were in our 30s and past our peak. Easing long-serving players out is not straightforward for any manager going into one of the world’s biggest clubs – we are the last to accept it is over – but he had to do that.

I was used sparingly in my final season as a player. I did not like it, but he was right.

Stevie went through the same before moving to LA Galaxy. His Anfield career was extended when Brendan gave him a holding midfield role. There was a suggestion Brendan had a duty to help us make the move from playing to coaching, to keep us involved at Liverpool. He had no such obligation.

Brendan was not at Liverpool to help us become coaches, or determine our post-playing careers. He was there to be a successful Liverpool manager in his own right. These are the kinds of decisions Stevie will have to make during his coaching career. He will have more understanding now he has crossed the line from pitch to dug-out.

Now my two ex-colleagues are rivals at Celtic and Rangers, there will be no love lost in Glasgow this weekend. There is no place for it there. They have shared memories from their time at Liverpool, but there will be no sentiment. If Stevie started his management career at any other club I am sure Brendan would say he is available to offer advice. This could never happen at opposing ends one of world football’s biggest rivalries.

Stevie has the burning ambition to do whatever it takes to succeed as a manager, and that makes him dangerous to Celtic
It is likely whoever finishes above the other will win the league. Like any Old Firm game this is the one they will be least tolerant of losing, their history giving it an extra edge.

Their battle is great for Scotland and brilliant for British football generally.

In my eyes, Brendan is the best British coach working today. He is the man Stevie must eclipse to fulfil managerial ambitions and many of his methods will be positively influencing training sessions at Rangers. You can see some of Rodgers’ ideas in the Rangers team. They prefer 4-3-3 and press high.

Rodgers never gets enough credit for the job he did at Liverpool. He was closer than anyone in 28 years to winning the title for the club in a style the most progressive managers want to replicate. Everyone seems to think the Liverpool title bid in 2014 was due to Luis Suárez, but Suárez was there three years before that runners-up campaign. It was the manager who set up the team to get the best from him.

There is a debate in the Premier League about whether smaller clubs can play expansive, possession football against the big boys. We should not forget Swansea’s approach when promoted earned Brendan the Liverpool job. He believes players can be coached to play a passing game whatever the level.

He has made Celtic attractive to watch with, respectfully, a lower calibre of player he was used to at Liverpool. He could have done no more domestically than win every tournament he has entered in Scotland. It must have been disappointing for him he was not a genuine contender for the Arsenal and Chelsea jobs last summer. I am not entirely sure he is judged solely on his coaching credentials, the top Premier League clubs still attracted to the lure of those who have led teams to the top four in La Liga or Serie A.

After two years of dominance, Rodgers will be motivated but wary of Rangers’ emerging threat. He has most to lose if Gerrard is instantly successful. He will not be judged on the six trophies already won, but on being toppled by city rivals. For all the pressure on Stevie, there is more to gain by taking on such a huge job at this point in Rangers’ history when they are catching up.

To be unbeaten after 12 games, including leading Rangers into the Europa League group stage, demonstrates his aura and leadership skills – he is already galvanising the club
When Stevie told me about the offer from Rangers I said, ‘take it’. There is no ideal place to accept your first job. Start near the bottom and people say you do not know enough about the lower leagues. Start at the top and you don’t have the experience for a big job.

What you have to understand about Steven Gerrard is he lives for that high pressured, football environment. I don’t see him leading smaller championship or League One clubs, but an institution with 50,000 passionate fans filling the stadium every week? That is his world. Glasgow is perfect for him.

When anyone told him to steer clear of Rangers because Celtic are so far ahead, it motivated him to take the job even more. “Bring it on,” as he said in his first press conference.

He also saw the gap between them last season was just 12 points – not as huge as many perceive. It could swing with two Old Firm wins.

Like the greatest footballers, Stevie can not tolerate losing. At Rangers, even the least talented of teams win more than they lose.

We have seen enough to know how much a year working as an Academy coach has helped Gerrard, tweaking formations, not panicking when the game is changed by a sending off and looking proactive on the touchline. To be unbeaten after 12 games, including leading Rangers into the Europa League group stage, demonstrates his aura and leadership skills. He is already galvanising the club.

He has not joined Rangers just to dip his toe into management. This is his career now. He is prepared to make the sacrifices – leaving his family during the week – to make it work.

That is the difference between Gerrard and those of us who have moved into media. I was not prepared to commit everything to become a manager. Maybe Brendan sensed that in 2012. He knows Stevie has the burning ambition to do whatever it takes to succeed as a manager, and that makes him dangerous to Celtic.
Deep down, I suspect Steven and Brendan imagine a time they will meet in a different environment. There are not many bigger clubs than Celtic or Rangers, but to progress their careers they will aspire to join those with finances to compete for honours in England and Europe. To get those jobs, they not only need to get ahead of each other but make an impression in European competition at their current clubs.

I have a feeling this will be the first of many touchline encounters, and not just in Scottish football.

 

יפה מאוד, תודה אלעד.
אחלה טור.

 

אז בסוף מרקוביץ' יסגור איזה 5 שנים אצלנו אחרי שהדיל עם אנדרלכט קרס בגלל תנאים אישיים. מי אמר שהסגל קצר.

אוריגי נשאר עד ינואר לפחות ואני בהחלט רואה סיטואציה שבה הוא סולל את דרכו לעמדת החלוץ השני. הוא לבטח טוב מסולאנקה וגם אם סטארידג' מראה ניצוצות זה זמני מן הסתם עד הפציעה. נראה מה היה כשברוסטר יחזור, יותר מדי חלוצי ספסל כשבהרכב יש סוס עבודה שקלופ לא מראה לו ספסל (ולפעמים שלא בצדק).

 

אי אפשר לספסל אף אחד מהשלישייה הקדמית שלנו. אין שום דבר שאפילו איכשהו קרוב לדגדג את הרמה שלהם.

אם צריכים גול אני מעדיף אותם על הדשא גם כשהם לא טובים מאשר כל אופציה אחרת.


מצד שני, לקלופ אין בעיה לעשות רוטציה ולהכניס את הפח לקישור. אז כנראה שנמשיך לראות מועדון חברים בקבוצה.

 

ההרכב הרגיל מתחילת עונה עם השדרוג הנדרסון במקום קייטה. אז כל הנטל של היצירתיות בקישור יפול שוב על מילנר, שיהיה לו בהצלחה.

 

לא, שוב הכל נופל על השלישייה הקדמית לייצר את השערים שלהם בעצמם.

 

עוד משחק חלש היום. אני אגיד את זה ככה - אם זו הייתה יונייטד שפותחת את העונה עם 4 מ4 בצורה כזו, התרסיס היה מספר לנו שאוטוטו הבלוף מתגלה ואין מה להתרגש וכו' וכו'.

כמובן שאני לא חושב שאנחנו בלוף, אבל קלופ צריך לעשות חושבים כי במשחקים היותר רציניים שמחכים לנו אחרי הפגרה אנחנו נצטרך להיות הרבה יותר חדים. פירמינו עדיין רע מאוד, גם סלאח לא נכנס עדיין להילוך של העונה שעברה. פאביניו צריך להכנס לעניינים מהר, לא ברור לי מה קורה איתו שהוא אפילו לא נכלל בסגל, הנדרסון היה מזעזע היום וצריך לדחוף אותו החוצה כמה שיותר.

צריך לעבוד ולהבין למה שוב ושוב הקבוצה נכבית אחרי שהיא שמה את השער הראשון. יכול להיות שזה עניין של חדות וכושר משחק וצריך לתת לזמן לעשות את שלו, אני לא יודע, אנחנו יודעים מהעונה שעברה שהקבוצה באופן מכוון משחקת בפרקים, מעלה ומורידה הילוך לפי הצורך, ראינו המון משחקים ששמים פול גז ל20 דקות ודורסים את היריבה, נראה שהפעם מסתפקים בשער אחד.

זו כן סוג של תעודה להתקדמות שלנו שאני בכלל ביקורתי כלפי הקבוצה כרגע. עם כל כמה שהיינו חלשים התקפית היום, בחלק האחורי ובקישור זו שוב הייתה הופעה בוגרת ומקצועית מהסוג שכל קבוצה אלופה צריכה לדעת לתת, מהרגע ששמנו 2-0 כבר היה סוג של שקט ורוגע אצלי והרגשה שזה כבר בכיס שלנו, זה משהו שאנחנו מתחילים להתרגל אליו וזה הזיה להגיד את זה אחרי מה שראינו מהקבוצה הזאת בחצי הראשון של העונה שעברה אז הרגשנו בנוח רק ביתרון 4 שערים ומעלה, בסה"כ 9-10 חודשים אחורה.

אליסון - אני אמרתי בשבוע שעבר שאני לא יותר מדי מודאג מהמשחקים שלו, אז הנה קיבלתי את הכאפה. בניגוד לצ'יפ שלו בשבוע שעבר הפעם באמת לא ברור לי מה הוא ניסה לעשות או למה הוא הרגיש את הצורך לעשות את זה, מהלך יהיר ומיותר לגמרי והוא יהיה חייב ללמוד מזה ולצמצם את השטויות האלה. מאוד מאוד מקווה שזה לא יתברר לנו פתאום כ"פאק" שלו כי חוץ מזה הוא נראה עד עכשיו כשוער שלם מאוד - שוט סטופר מצוין, טוב מאוד בגובה עד עכשיו, דיסטריביושן מעולה. יהיה די אירוני אם החלפנו 2 שוערים חסרי בטחון שמשדרים פאניקה לכל הקבוצה בשוער היחיד ברמות האלה שסובל מאובר בטחון ויהירות.

 

אני מסכים ולא מסכים.

לא משחקים טוב, אבל למעט המשחק היום, היינו בפירוש טובים יותר מכל היריבות שלנו העונה עד כה וכמויות המצבים בשני צדי המגרש מראים את זה.

גם היום, ניצול המצבים היה רע מאוד.

אבל אנחנו בפירוש לא משחקים מספיק טוב. אין לנו קישור וקלופ צריך לפתור את זה. הקישור שעלה היום זה באמת הזייה שברמות האלה קבוצה מעלה כזה קישור.
לא טובים עם הכדור ולא טובים בלי הכדור.
אנחנו פותחים חזק, עם לחץ והתלהבות והקבוצה ממול לא יודעת מה לעשות, אבל אי אפשר לעשות את זה 90 דקות. ואז הקבוצה ממול מבינה שתכלס, ברגע שעוברים את שלישיית ההתקפה שלנו אין שום דבר שעוצר אותם עד הרחבה.
גם כשאנחנו לוקחים את הכדור, אנחנו לא יכולים לצאת קדימה במשחק מסודר כי הקישור שלנו לא מסוגל. אז מניעים כדור מאחורה עד שהלחץ מכריע אותנו ואנחנו או נותנים ארוך או שמאבדים עם נסיונות לשמור על הכדור.
זה גם מכריח את השלישייה הקדמית לרדת יותר מדי אחורה וגם כשהכדור מגיע אליהם הם רחוקים מדי מהשער.

לא יודע מה הסיפור עם פביניו אבל לא יכול להיות שלאלאנה בספסל והוא לא.
אני מקווה שאחרי הפגרה קייטה, פביניו ומילנר\ווינאלדום יפתחו.

אבל כמובן שיהיו לנו פציעות בכל מקרה ב"פגרה".

 

Wed 5 Sept:
Keita (Guinea v Rwanda) Salah (Egypt v Swaziland) Mane (Senegal v Sudan)
Thurs 6 Sept
Van Dijk & Wijnaldum (Holland v Peru) Lovren (Portugal v Croatia)
Fri 7 Sept
Robertson & Mignolet (Scotland v Belgium)
Sat 8 Sept
Alisson, Firmino & Fabinho (USA v Brazil)
Sun 9 Sept:
Keita (Rwanda v Guinea) Salah (Swaziland v Egypt) Mane (Sudan v Senegal)
Tues 11 Sept
Henderson, Gomez, Trent, Lallana & Shaqiri (England v Switzerland)
Wed 12 Sept
Alisson, Firmino & Fabinho (Brazil v El Salvador)

 

אליסון עם שטות אדירה הוא האשם העיקרי, אבל פשוט תראו איך הכל התחיל מהנדרסון:

 

אין ספק שהנדרסון הכניס לצרה שם את הבלמים פעמיים ב9 שניות. גם באופן כללי המשחק שלנו היה הרבה יותר בשליטה איך שהוא יצא. מצד שני קייטה היה צריך לפתוח, הוא שחקן קישור ברמה גבוהה בניגוד לאחרים אז ברור שהמשחק שלנו ישתפר כשהוא נכנס. לא הייתי רושם הרכב לוומבלי כי יש עוד מלא משחקי ידידות ויהיה פציעות אבל התקווה היא לא לעלות עם הנדרסון ב11 שם.

 

הנדרסון היה גרוע להחריד, אבל בעייתי כמעט באותה מידה היה, איך לא, וויינאלדום. שניהם בהרכב ביחד זה דבר שאסור שיקרה אף פעם, פשוט ככה. וויינאלדום אשכרה נראה לא רע כקשר אחורי, למה לשנות את זה? בשביל שהנדרסון הדגול ייכנס להרכב? כ50/50 ההולנדי נלחץ, מפחד ללכת קדימה ובקושי עושה ריצות לעומק. היום יצאתי מדעתי לפחות פעמיים כשהיה נתיב ברור למסירה קלה קדימה והחמור החליט לעצור הכל ולחזור לבלמים. אני בטוח שהם גם גוררים אחד את השני למטה, לצורך העניין יש סבירות גבוהה שהנדרסון ייראה הרבה יותר טוב עם קייטה ולא עם וויינאלדום. בכל מקרה אני מאוד מקווה שפאביניו ייכנס לעניינים אחרי הפגרה ולא נצטרך לראות אף אחד מהם בהרכב.

באופן כללי משחק גרוע מאוד שלנו היום, עד בערך הדקה ה30-35 היינו לא רעים אבל משם זוועה. הטעות של אליסון מזעזעת אבל באותה נשימה היו לו כמה עצירות טובות שהוא גרם להן להיראות קלות באופן מגוחך, אפשר לקוות שהוא ייצא מחוזק מזה. סה"כ מארבעת המחזורים הראשונים יש פה שוער שלא ראיתי אצלנו בחיים.
בהגנה גומז היה היום מעל כולם, משחק פשוט פנטסטי שלו. הנוכחות של ואן דייק מוציאה ממנו דברים נהדרים, המהירות שלו היא כלי משמעותי מאוד, הוא מוסר מדויק ולא עושה כמעט שטויות. רק שלא ייצא מההרכב לטובת מאטיפ/לוברן אחרי הפגרה, חלק אינטגרלי בפתיחה המצוינת של ההגנה שלנו. ארנולד במשחק פושר מאוד, רוברטסון עם עוד בישול... אבל מורנו יותר טוב ממנו התקפית (פחחח). ואן דייק במשחק חלש בסטנדרטים שלו, ועדיין פשוט סיוט לחלוצים להתמודד איתו.
מילנר בקישור נתן משמרת כרגיל, עוד שבוע שהוא נותן תאקל שמוציא מתפרצת של גול, חבל שסלאח שהיה חלש מאוד בעצמו חירבן את זה. פירמינו יותר מזכיר את פירמינו של 16/17 כרגע מאשר את של העונה שעברה, אני נוטה להאמין שהוא יחזור לעניינים אחרי הפגרה. מאנה הכי חד מהשלישייה עד כה בהרבה, שמחתי גם לראות שקלופ זיהה את זה ולא עשה את החילוף האוטומטי שלו היום (שבעיניי מאנה נראה לא מרוצה ממנו כמה פעמים בעונה שעברה).

4/4, שער חובה אחד משטות, אי אפשר להתלונן יותר מדי. ועדיין יש רעב להרבה יותר מזה אחרי מה שחווינו בעונה שעברה... מאמין שמבחינת הכדורגל זה יגיע, נקווה שהעקביות בתוצאות גם כן תהיה.