מכבי נתניה 2017/18: למה שהפעם נאמין לך?

אתם נחמדים עם עלי, הוא היה זוועה.
אבל כל משחק כזה שלו שמסתיים בניצחון זה בונוס בשבילנו כי זה מעלה את הסיכוי שהוא יישאר איתנו גם בעונה הבאה.
בסופו של דבר הוא יחזור לעצמו.

 

הטענה שמכבי נתניה תפסיד את הביתיות כי הגוש המעודד לא יישב מאחורי ספסל הקבוצה או לא יוכל למחות נגד השופט בירידה להפסקה היא אחת המגוחכות שנתקלתי בהן. נגד קבוצות ללא קהל בליגה הלאומית שופטים באו ועשו לנו קרקס, אז כנראה שאין קשר.

משמח אותי מאוד שכעת לכל אוהדי ה"משחק הכפול" לא תהיה ברירה אלא לקבל החלטה: האם לרכוש מינוי ליציע המזרחי שמוגדר מראש כיציע עידוד ואז להחליט אם לעמוד ליד הגוש המעודד או לתפוס ממנו מרחק או לרכוש מינוי ליציע המערבי ולהיות רחוק מהאווירה (אולי אפילו לשמוע יותר את קהלי החוץ).
נפסלה האפשרות לדגור ליד הגוש המעודד כדי לספוג את האווירה אבל לא לעשות כלום בשביל לשמור עליה.

 

השאלה האמיתית היא האם תצדיקו את זה מבחינת כמות הקהל שתביאו למשחקים בעונה הבאה.
כי אם תביאו כמות נמוכה של קהל שתתפצל לשני יציעים, זה גם יראה איום ונורא מבחינת נראות, וגם יהרוג אותכם מבחינת עידוד כי העידוד החזק והעוצמתי מגיע כשהקהל הרחב מצטרף ליציע המעודד, ואם תהיו מעט אוהדים בשני יציעים אז ליציע השני יהיה הרבה יותר קשה להצטרף כשהוא ביציע אחר מאשר כשהוא ממש לידכם ומרגיש את האנרגיות שמגיעות מהגוש המעודד.

 

זו לדעתי הנקודה המרכזית.
כל השאר זה בכיינות ובילבולי מוח.
אני מניח שרוב מוחלט של הקהל שיושב היום ביציע המערבי יעבור למזרחי- שהוא יציע הרבה יותר רציף.
פוטנציאל הגדילה מבחינת מנויים בסידור החדש הזה הוא לדעתי ביציע המשפחות- לדעתי מאוד תלוי באטרקטיביות המחיר למשפחה.
פוטנציאל הגדילה מבחינת הכרטיסים הוא בגוש המעודד וסמוך לו- שם העונה לפני לא מעט משחקים הביקוש עלה על ההיצע.



Sent from my iPhone using Tapatalk

 

מעניין לראות את המספרים שתביאו ולא פחות את העלות של המנויים ליציע משפחות (ולא לעונה אחת אלא לאורך זמן).
אצלנו שיווקו את היציע המזרחי כיציע משפחות, והמחיר בהתחלה היה זול בהרבה מהיציע המערבי (למרות שהזווית בשניהם זהה), אבל בשנה שעברה כבר העלו את מחירי המנויים (עדין זול יותר מהמערבי אבל העלייה מבחינת אחוזים אצלם הייתה הגדולה ביותר) ובאירופה גם הוציאו כרטיס אחיד לכולם (כלומר גרמו לילדים לקנות כרטיס כמו מבוגרים), מה שגרם לביקורת גדולה אבל בגלל הביקוש האדיר (על כל אוהד שלא מחדש מנוי יש 1,000 אוהדים שיקנו תוך דקה את המנוי שלו) קשה מאוד לפעול נגד הנושא (ארגון האוהדים הצליח להשיג הוזלה מסוימת במחיר המנוי ומבצע מיוחד למי שיש לו שני ילדים כשהילד השני משלם על הכרטיס לאירופה מחיר מוזל, אבל לא מעבר לכך).

 

חייב להגיד שיש אצלכם קטע קצת מוזר.
מספרים על רשימות המתנה ארוכות למנויים שהייתי מצפה שיתנפלו על היציע הצפוני בכל משחק, מה שלא קורה ובהרבה משחקים הוא די דליל.

מבחינת מחירים, תהיה עליה. זה ברור. אבל ביציע משפחות ככל הנראה יהיה יותר זול להביא ילדים ונוער.

ובכל מקרה אי אפשר להשוות אותנו אליכם ואני אסביר למה.
אותי באופן אישי הרבה יותר מרגש מה שקורה אצלנו מאשר מה שקורה אצלכם. אבל לצערי המנטליות של האוהד הישראלי הממוצע מאופיינת במשפט הבא שכתב אחד האוהדים בפייסבוק:

״אייל סגל שבוע טוב הייתי יותר משמח לשמוע מה הכוונות לרכש לעונה הבאה מה המטרות יותר מעניין מאיפה לשבת כאילו אנחנו באים להצגה של ״מה קשור ״ לא רוצים להיות עוד קבוצה בלי שאיפות ויאלה עשינו את שלנו שבוע טוב פרשת שקלים״

מבין לפי מה האוהד הממוצע קובע אם הוא קונה מנוי?
בנושא הזה אנחנו בנחיתות מול הקבוצות העשירות... שמות גדולים אייל לא יחתים כאן...

 

במשחקים מול הקבוצות הגדולות/אלה עם קהל לרוב האיצטדיון סולד אואט כשגם על הכרטיסים שכן נמכרים יש הגרלה בגלל ביקוש גדול.
לשאר המשחקים אפשר למצוא כרטיסים בקופות (לא הרבה, כמה עשרות, אבל תמיד יש), למה? כי מבחינת האוהד הממוצע, מחשבתית, יש הבדל בין קניית מנוי לקניית כרטיס. האוהדים אצלנו מעדיפים מנוי, מעדיפים לדעת שהם מבטיחים את המקום לכל העונה, והם פחות אוהבים מחשבתית לחכות עד יום - יומיים לפני המשחק בשביל לדעת אם יש כרטיס פנוי או לא, בטח כשמדובר ביציע הצפוני שהוא די מנותק משאר היציעים, אין לך את החברה הקבועים, אין את הגוש המעודד, חבר אמר שהאווירה בו היא הרבה פחות טובה מהיציע הדרומי והרבה פחות משפחתית וחברית משאר היציעים והתחושה היא של יציע די מנותק.

באופן אישי אני חושב שזה להתפנק, ושזאת הסיבה למה האיצטדיון עם כמות המקומות הנוכחי תפור עלינו, בניגוד לאוהדים שלנו שטוענים שהיו צריכים לבנות איצטדיון של 20,000 או 30,000 מקומות.

 

ברור שהקבוצה שלך מרגשת אותך יותר מאשר הקבוצה שלנו, כי אתה אוהד של נתניה ולא באר שבע.
אבל בשורה התחתונה, יש משהו במה שאותו אוהד כתב. אפשר להיות קבוצה סימפתית תקופה מסוימת (אנחנו היינו ככה שנים, גם תחת לופא קדוש ז"ל וגם תחת אלי גוטמן בקדנציה השנייה שלו אצלנו וגם תחת אלישע לוי), אבל בשלב מסוים מגיעים לתחושת מיצוי. בשלב מסוים לא מספיק לך להיות הפתעת העונה, והמרעננת של העונה, וזאת שמשחקת פתוח ומשוחרר ומקבלת מחמאות, אבל גם זאת שבסוף לא נשארת עם כלום ביד, לא זוכה בתארים, זאת שרואה קבוצות אחרות, קבוצות שהיא עצמה ניצחה, זוכות בתארים בסוף השנה.
עם מחמאות לא הולכים למכולת, ובעוד המחמאות יכולות להיות בסיס טוב למאבק אליפות עתידי, אם לא עושים מתי שהוא את קפיצת המדרגה, אז האוהדים מרגישים מיצוי, מרגישים אפילו תחושת החמצה, לא מוכנים עוד להתפשר ולהיות סימפטים, הם רוצים מעבר לכך, וכאחד שחווה את זה שנים, אני יכול להגיד שהם צודקים בתחושות שלהם ושגם אני הרגשתי את אותם תחושות.

ההרגשה שלכם עכשיו היא סוג של רעננות, התלהבות מחודשת מהקבוצה אחרי מה שקרה בעבר, וזה מקסים, וזה כיף, ובניצחונות הגדולים זה גם מרגש.
אבל אם יום יבוא ותעשו את קפיצת המדרגה שאנחנו עשינו, תקחו אליפות ותעשו מסעות קסומים באירופה, אז תבין מה זה ריגוש אמיתי, מה זה תשוקה אמיתית, מה זה כשהכל מתערבב לרעב אדיר כשאתה מרגיש אליפות אחרי כל כך הרבה שנים בלי אליפות. זאת הרגשה אחרת לגמרי מההרגשה שאתה מרגיש השנה, עוצמתית פי כמה, ויש סיבה למה גם בעונה כמו הנוכחית טרנר ממשיך להיות מבצר, כי במשחקי הבית התשוקה והרעב של הקהל שלנו עדין באים לידי ביטוי בכל משחק ומשחק.

זה כמו להגיד שיותר מרגש אותך להפסיד למכבי תל אביב אחרי שנתתם משחק מצוין, מאשר לנצח אותנו. בסופו של יום, בטח למועדון כמו שלכם, התחושה של אליפות (אם תגיעו לשם אתה תבין על מה אני מדבר), היא ריגוש אחר לגמרי, ואתה לא תבין את זה עד שלא תהיה שם. עוצמות אחרות לגמרי.
בגביע בשנת 1997 (בעונה אדירה שלא הסתיימה בסגנות רק בגלל הפרש שערים) התרגשתי, באליפויות זה היה אושר טהור.

 

נגעת פה בהרבה נקודות.
אענה אחת אחת:
אותי הרבה יותר מרגש לראות קבוצה שבונה את עצמה אבן אחר אבן, בצורה שפויה, עם המון זהות(בעלים אוהד, מאמן מקומי, שחקני בית, שחקנים שפורצים אצלה) מאשר קבוצה שבאה ופשוט קונה כל מה שזז. והייתי בסרט הזה בתקופת יאמר שאמנם היתה קצרה ולא הביאה תארים- אבל זה היה סגנון ההתנהלות רק שבסכומים של אז- שהיום לא נראים מרשימים אבל אז אם לא בית"ר היינו בשורה הראשונה מבחינת תקציבים(פחות או יותר בסטטוס שלכם היום). אבל ככה אני. לא משליך על אחרים ואומר שככה זה צריך להיות.

לגבי הרצון להיות נחמד- אני לא רואה שום סימן בחזון של אייל סגל ל"להיות קבוצה סימפתית חסרת שאיפות". השאיפות הן הכי גבוהות שיש. הוא גם אומר בפה מלא שהוא מצפה לראות את נתניה נאבקת על תארים בשנים הקרובות. הויכוח הוא האם זה אפשרי בלי להשקיע סכומי עתק- ואני מקווה ומאמין שיוכח שכן- לדעתי זה סופר חשוב לכדורגל הישראלי שלטעמי איבד את השפיות ואיבד את האמונה בגידול שחקנים.

אוהד שמתנה את ההגעה שלו ברכש שיגיע ורמת הריגוש שלו נשאבת מכך(למרות שזה לא מבטיח כלום)- זכותו. לצערי יש הרבה כאלה ובגלל זה נתניה לא תוכל לקפוץ מ 3,200 מנויים ל 10,000 מנויים כפי שב"ש קפצה מ 5,000 מנויים ל 12,000 מנויים(משהו שהיה תוצר של אצטדיון חדש, קבוצת צמרת שנאבקת בצמרת הגבוה, ורכש מרשים).
אני חושב שאוהד צריך להעריך לא פחות את הדרך שעושה מכבי נתניה הנוכחית.

לגבי הרעב, אני לא רואה אצלכם את הרעב של לפני שנה ושנתיים ואפילו מדברים על זה בפאנלים השונים. הקהל כבר יותר מפונק. דקות לא טובות הרבה יותר מהר מובילות לשריקות בוז ולחוסר שביעות רצון. טרנר מבצר כפי שקרית אליעזר היה מבצר, וכפי שבלומפילד ואפילו נתניה מבצרים עבור מכבי ת"א(למרות כל הסיפורים של אוהדים שלהם שנתניה לא בית- תכלס כשמביטים בסטטסטיקה- נתניה לא פחות מבצר ממה שהיה בלומפילד ואם הוא פחות זה בעיקר בגלל שהקבוצה פחות איכותית- ולא שום סיבה דמיונית אחרת)- פשוט, הקבוצות שמגיעות מנגד פחות איכותיות, וגם אם 14,000 איש שלכם ישנו במהלך המשחק אז אחוזי ההצלחה ירדו מ 95% ל 93%.

לדעתי להיות אוהד של הפועל ר"ג זה מרגש לא פחות ואף יותר מאשר להיות אוהד של מכבי ת"א ומכבי חיפה.
להיות אוהד של הפועל ב"ש בשבילי היה סופר מרגש ב 1997 ובאליפות הראשונה אחרי 40 שנה. היום זה נראה לי הרבה פחות מרגש.

להיות אוהד של מכבי נתניה זה תמיד מרגש. אם יהיה פה איזה אוליגרך שינחית כאן ליגיון זרים בהמון כסף ויתחיל לזלול תארים זה יהיה מרגש בהתחלה, פחות מרגש בהמשך, ונראה לי שאחרי 3-4 שנים כבר לא ארגיש בשום צורה שזו מכבי נתניה.

למה מנצסטר יונייטד שלך היתה כל כך מרגשת עם תינוקות פרגי? שהישגיות מגיעה יחד עם זהות זה הרבה יותר מרגש מהישגיות שמגיעה בזכות מישהו עשיר שהפך את המועדון שלך לצעצוע שלו.

 

1. נתחיל דווקא מהסוף, אנחנו לא הצעצוע של אלונה.
אלונה קנתה אותנו בגלל מי שאנחנו, קבוצה שמייצגת חבל ארץ שלם, אזור גאוגרפי שלם, עם תשוקה גדולה לכדורגל אבל גם עם מעורבות גדולה של הקהילה במועדון.
יתכן שאלונה לא הייתה אוהדת שלנו בעבר, אבל היא לגמרי אוהדת שלנו עכשיו, ולכן בנקודת הזמן הנוכחית לא בטוח שיש הבדל גדול בינה לבין סגל.

2. בניצחון 3-0 על מכבי תל אביב בבלומפילד עם המספרת של אבוטבול, כשבאותה עונה ניצחנו גם 3-0 את מכבי חיפה בחצי גמר גביע המדינה ו4-1 את בית"ר י"ם בטדי, שהיינו עם בעלים מקומי (אלי זינו, לכאורה כמו סגל אוהד הקבוצה מילדות), עם הרכב שמבוסס על שחקני בית (בניצחון בבלומפילד שותפו: אסי רחמים, תומר חליבה, יניב אלול, רמי אליהו, עוז יפרח, סתיו אלימלך, אלעד בונפלד, אורן סגרון, עוז יפרח ואמיר אבוטבול - 10 שחקני בית, הרבה יותר ממה שיש אצלכם היום, פלוס אופיר חיים שנחשב לסמל אצלנו וכמו שחקן בית, פלוס שני זרים אדירים בדמות בלסינג קאקו ורמיק יזרסקי), וקבוצה שבנתה את עצמה צעד אחרי צעד מהליגה הלאומית, סיימנו עם הפסד בגמר גביע להפועל רמת גן, והפסד למכבי פתח תקווה במאבק על הכרטיס לאופ"א.
הזיכרונות המתוקים מאותה עונה ישארו בלב שלנו תמיד, אבל גם תחושת ההחמצה, הפספוס, הדמעות בסוף העונה.

3. אז כן, אומר לך בלב שלם, לא ממקום של התנשאות או ציניות, אלא כאחד שעבר תהליך דומה למה שאתם עוברים היום, אבל לא ראה את המועדון שלו אז עושה את קפיצת המדרגה למועדון שזוכה בתארים, אלא ראה את המועדון מוכר את השחקנים הטובים ביותר שלו, במהלך התהליך זה מרגיש קסום ומרגש, אבל בשלב מסוים אם לא עושים את קפיצת המדרגה יש הרגשה של מיצוי ופספוס, ובכל מקרה אותה עונה, עם המון שחקני בית וניצחונות גדולים וכדורגל נפלא לפרקים לא משתווה לרגע לעונת אליפות, ורק אם תהיו במאבק אליפות או תזכות באליפות אתה תבין על מה אני מדבר ולמה טרנר הוא מבצר גם היום, ולמה בסופו של יום מכבי נתניה מודל 2018 לא מספיק או לטעמי עם הרבה פחות תשוקה מהפועל באר שבע מודל 2016, 2017 וכן גם 2018 (בפלייאוף העליון אתה כבר תרגיש את התשוקה שלנו לתואר).

 

נכון שזה ממש לא עיקר ההודעה אבל יש לי שריטה בדברים האלה.
בעונה שדיברת עליה (2002/3) רוב העונה הייתם במקום הרביעי ולקראת הסוף, ובעזרת רצף נצחונות מדהים על שלוש המוליכות, עברנו אתכם כשגם מכבי פ"ת פתאום נכנסה למאבק. בסופו של דבר אנחנו סיימנו במקום הרביעי שבסה"כ הוליך לאינטרטוטו שם עפנו בצורה משפילה בשערי חוץ מול קבוצה מאלבניה ובסיום אותה עונה גם ירדנו ליגה (AKA קללת המקום הרביעי). ככה שלפחות בקטע הזה לא הפסדת כלום

 

צודק התבלבלתי עם העונה לאחר מכן שסיימנו רביעי ומכבי פתח תקווה שלישית בהפרש נקודה מאיתנו (אל תזלזל באינטרטוטו, בלי הפקס שבגללנו עפנו כשלא רשמו את חליבה אולי היינו מגיעים דרכו לגביע אופ"א בזמנו).

 

קודם כל, חוויתי אליפות.
אמנם לא עם קבוצה מקומית אבל הרגש והתשוקה שלי לארסנל בתור נער וחייל היתה בלתי נתפסת. הייתי רואה משחקים של ארסנל עם רעד בכל הגוף ששנים לא קרה לי בזמן משחקים של נתניה עד לעונה הזו.
ומניסיון אישי אני גם יודע שההתרגשות הגדולה ביותר היתה בדאבל הראשון ב 1998. חרוטים לי בזכרון דברים מהעונה הזו שפשוט קשה לתאר. הרבה יותר מ- 2 האליפויות ב 2002 ו 2004. זה בעניין הרגש ומה אני כן יודע ומה אני לא יודע.
היום אין לנו מספיק שחקני בית כי המועדון בכל זאת נבנה מחדש. מאיפה נשלוף פתאום שחקני בית אם כל שחקן איכותי ב- 10 שנים האחרונות נמכר? אפילו שני שחקנים בולטים ממחלקת הנוער שלנו נמצאים היום בנוער של מכבי ת"א.
היום החל תהליך הפוך. שחקנים ממכבי ת"א באים אלינו. אפילו אחד ממכבי חיפה היותר מרוחקת. והתהליך הזה להערכתי ילך ויתעצם.
מכירת שחקנים? זה לא הכיוון. תבוא הצעה עסקית מצויינת? סבבה! גם מועדונים גדולים מוכרים שחקנים כאשר יש הצעה שאי אפשר לסרב לה.
יתחילו למכור שחקנים, הקהל יתחיל לקלל את אייל סגל והוא יברח כמו יצחק תשובה? הכל יתרסק שוב... טבעי וצפוי כשמדובר במכבי נתניה.
נכון לכרגע אני מאוד מרוצה מהמצב ומהעתיד הנראה לעין.

 

זה גם נכון.
העליה ליגה ב 99 זה משהו שבאמת הוציא רגשות מטורפים!
אחרי פאקינג 4 שנים שאתה מבקר בהן בכפר כנא, גבעת נפולאון, המגרש הישן בנס ציונה, חדרה, במכתש, קרית גת, והשד יודע איפה עוד!


Sent from my iPhone using Tapatalk