אני לא ביקרתי הרגלי אהדה של אנשים אחרים. לטעמם של אחרים לראות אנשים שהם בזים להם ביום יום ולשמוח מפעולות שלהם זה בזבוז של אנרגיה וזמן. לא רואה איך זה ראוי יותר. מעניין מה היית אומר על חוליגן של נבחרת כתה ו׳ במתנ״ס השכונתי, לפי הנוסחא שלך זה אפילו סביר יותר מלהיות אוהד של קבוצה מקצוענית שלא משחקת בשכונה. מסי הוא הטוב בתחומו בעולם, זהבי הוא בערך ה1975 בתפקידו.
לא יודע...בדיוק כמו לפני 8 שנים במשחק ההוא בסטמפורד ברידג' אני גם לא מתלהב להצטרף לכל המהללים כי מה שהלך היום עם השיפוט ועוד יותר עם המשחק הבלתי-ספורטיבי בעליל של סוארס וניימאר(שהם אולי שני שחקני על מבחינת מה שיש להם ברגליים אבל בכל הקשור לספורטיביות מקומם בליגה ב' צפון א') זה מסריח מדי בשביל שאני אזייף התרגשות מהמהפך של ברצלונה. גם הרגיש לי עוד לפני המשחק שהכל נבנה לקראת מהפך של ברצלונה וכולם תפאורה, פ.ס.ז', השופטים, הקהל וכך זה גם נראה במגרש. ולמרות התצוגה החלשה של השופט והנסיוניות של שחקני ברצלונה לעלות בכל דרך גם אם זה אומר לרמות מול כל העולם ואשתו ההופעה של PSG היום הייתה מהמביכות שראיתי ברמות האלה ועוד מקבוצה ברמה שלה עם תקציב כ"כ גדול, הם שילשלו כל הדרך להדחה. לא יודע אם הערבים יחליטו לפטר את אמרי כבר בסופ"ש אבל אני לא רואה את פריז יוצאת מזה כ"כ בקלות, מקווה בשביל מונאקו שינצלו את המכה של הפריזיאים לאליפות ראשונה מאז 2000.
פריז הזמינה את כל הדברים האלה בגישה נוראית למשחק. יש להם סגל מצוין על הנייר שמסוגל לשחק כדורגל וגם להיות קבוצה מאורגנת. זה כישלון ענק של אמרי ומילא שהם חירבנו במכנסיים כמעט כל המשחק, אבל דקה 87 היריבה צריכה 3 שערים. גם מבני יהודה פה אני אצפה לשמור על התוצאה הדרושה. פה מדובר בקבוצת מיליארדים. מדהים. מונאקו חייבת פשוט לקחת כאן את האליפות עם כל הכישרון שלה והתצוגות שהיא מביאה רגע לפני שהכרישים הגדולים מפרקים לה את הסגל.
נכון, הפנדל השני לא פנדל אבל התוצאה הזו מדהימה, לא הגיונית, לא נתפס. פריס לוזרים גדולים עם כל הכבוד לעוצמה של ברצלונה
אין בזו בעיה ממשית, זה פשוט מעורר תהייה ובאמת נושא מעניין למחקר. אתה לא אוהד של אינטר כמו יליד מילאנו שמנוי ליציעי לג'וזפה מיאצה, אני מניח שלא תחלוק על כך. באהדה לקבוצת ספורט יש אלמנט יומיומי, יש את הקהילתיות, זה יוצר תרבות משותפת בלי שבכלל שמים לב. כשאתה יושב אלפי קילומטרים מהמקום בו משחקת הקבוצה שאתה אומר שאתה אוהד, כשהפסד מכריע לא באמת ישפיע עלייך למחרת ויגרור יחס אנושי/תקשורתי/ענארף, זה לא אותו דבר. זו הערצה, כמו שילדות בנות 13 מעריצות את ג'סטין ביבר, יש לזה אופי שונה.
דווקא בוני דיבר בהיגיון ונדב(כמו לאורך כל המשחק) דיבר כמו איזה פאן בוי בן 10 של "בארצה" ולא נתן לבנציון להשלים משפט.
אני מסכים שהאלמנט היום יומי חסר באהדה ממרחק גיאוגרפי גדול, אבל עדיין, לפגוש אותי יום אחרי הפסד של אינטר זה לא דבר סימפטי במיוחד, אני מבטיח לך
אני לא כל כך מצליח להבין. לאהדה יש מדרג? אוהדי ליברפול שגרים על האנפילד רואד אוטומטית הופכים לאוהדים ״טובים״ או ״רעים״ ממני? אתה מחפש לנתח בכלים רציונליים רגש לא רציונלי לחלוטין. לאהדה יש המון סיבות, חלקן יכולות להיות אידאולגיות/סביבתיות/משפחתיות, ואין ספק שלאדם הממוצע יהיה יותר קל להתחבר לקבוצה המקומית שלו מאשר לקבוצה זרה מאות קילומטרים ממקום מגוריו, ועדיין זה לא הופך את האהדה הזו לפחותה או פחות יוקרתית מהאהדה שלך לקבוצה המקומית. אתה יכול אולי להבין את זה, אבל ממתי בדיוק אהדה לקבוצה כדורגל היא משהו רציונלי?ֿֿֿ ג׳רי סיינפלד ניסח את זה הרבה יותר טוב ממני:ֿֿ ״loyalty to any one sports team is pretty hard to justify, because the players are always changing; the team could move to another city. You're actually rooting for the clothes when you get right down to it."
קבוצה חוזרת מ 4-0 ומדברים איתי על שיפוט. איפה היה השיפוט כשאחרי 4-0 במינכן, בארסה קיבלה עוד 3 בקאמפ נואו? נו באמת.