בשביל להכריע עם הסיטואציה הייתה מורכבת, הגיע המשפט. במשפט הוא יצא אשם לחלוטין, כנראה בגלל נ לא סביר שמישהו ישקר במשפט כדי לצאת זכאי, ואם הוא משקר, שיתמודד עם התוצאות. הרבה פחות סביר שלשקרים לא תהיה שום השלכה על מי שמוציא אותם מהפה שלו, הוא לא נענש על השקרים, אבל הם הפריעו לו בשביל טיעונים אחרים שאולי היו מוציאים אותו באשמה פחותה. אם אזריה פעל כשורה הוא לא היה צריך לשקר. הוא לא היה צריך לספר שהמחבל כבר מת, ושהוא חשש ממטען, הוא לא היה צריך לספר שחשש לחייו, אבל לא אמר לאף אחד להתרחק, והוריד את הקסדה מהראש. אם היה מודה מההתחלה שעשה טעות גם היה מאוד קשה להחמיר איתו. הסיטואציה לא הייתה כזאת מורכבת, הוא היה עצבני וירה בבנאדם. אם הבנאדם היה כשהאירוע עוד היה "חם", כנראה שהיה יוצא זכאי ואפילו היה מקבל צל"ש. זה העולם שאנחנו חיים בו, וזה המחיר שאנחנו משלמים כדי לא להפוך לרפובליקת בננות שאנשים יוצאים לכיכר העיר ומשנים גורל של משפט עם ראיות אמיתיות. אז מה כן היה מידתי? בשורה התחתונה הבנאדם כן הרג. העובדה שהוא הרג מחבל צריכה להקל עליו. העובדה שהוא הרג אותו בלי סיבה מוצדקת (וזה שהוא מחבל זאת לא סיבה, זה לא מסמכותו לקבוע מהי סיבה) לא אמורה להקל עליו מנגד.
שוב גם אם שיקר זה לא משנה את המאזן הראייתי כנגדו, כבר הסכמתי שהוא פעל בניגוד לחוק ואין על כך ויכוח, גם נאשם חף מפשע עלול לשקר על מנת להרחיק את עצמו מאשמה , עצם זה ששיקר (אם שיקר אני לא יודע) לא מוכיח אשמה או חפות אלא אם כן הוא נשפט על השקרים שלו ולא כך הדבר. בכל אופן החייל פעל בניגוד לחוק ובניגוד להוראות פתיחה באש אבל שוב הוא לא ירה "בבנאדם" ... אותו "בנאדם" הפסיק להיות "בנאדם" כאשר החליט לקום בבוקר לקחת חיים וזה לא משנה האם הוא מחבל או כל רוצח אחר אבל מה שכן מהותי שהאירוע היה בזירה צבאית והמחבל הוא אוייב שבא לרצוח אותך גם אם דפקת לו כדור בראש, לא הרגת , תקרא לזה סמנטיקה אבל זה לא רצח ולא הריגה ולא משהו שמתקרב לכך. בשורה התחתונה, החייל צריך להענש אבל בהתאם לאירוע , בהתאם לכל הממצאים, בהתאם לזירת העבירה, אבל ברגע שהואשם בהריגה ניתן להבין לאן הרוח נושבת וכאן הבעיה. זאת בחיים לא הריגה, זה מנוגד לכל הגיון ואם זה המוסר שלנו , הוא מעוות.
@אחד מנתניה מצטער. בשבילי מחבל הוא מחבל כל הוא הוא מבצע פיגוע והוא מסוכן. כאשר הוא שוכב על הקרקע, מנוטרל, הוא חוזר להיות בן אדם. כזה שיש כמובן לעצור ולהביא לדין על מה שעשה - אבל עדיין בן אדם. בדיוק כמו כל רוצח אחר, לא על רקע לאומני, שלאף אחד אין זכות להרוג אחרי שאלמנט המסוכנות מוסר ממנו.
הקביעה מיהו בנאדם זה לא בסמכותו ולא בסמכותך, למען האמת היא לא בסמכות אף אחד, אדם הוא אדם גם אם הוא מחבל. אם בעקבות פעולה של אותו אדם צריך להרוג אותו כדי להציל מישהו אז בסוף גם יכירו בעובדה הזאת, זה לא היה מקרה כזה, וגם אם היה, בית המשפט קבע שלא, ולו יש את הסמכות היחידה. שוב, כפי שמישהו נתן פה בדיון דוגמא, האם סוהר שיהרוג אדם שנאסר על פעילות טרור אמור לצאת זכאי? לקבל פיחות בעונש? האם בנאדם שרצח את מי שאנס את אשתו? האם בנאדם שרצח את מי שגנב לו משהו מהבית או קילל אותו ברחוב? ברגע שאתה מאפשר לאנשים אדם זכאי שמשקר, יכול להיות שיפיל את עצמו במשהו יותר גרוע ויפגע באמינות שלו. לאזריה לא הייתה שום סיבה מוצדקת לירות בו. אין עבירה שמשמעותה "להרוג את מי שהיה צריך למות", זאת הריגה. שוב, אפשר לחשוב שמגיע לו את המינימום האפשרי, ואני באמת חושב ככה, אפשר גם לקזז עם הזמן שהיה בכלא עד כה, אבל אי אפשר להתנהג כאילו הוא הפקיר נשק או הפר שמירה כלשהי, זה משהו חמור בהרבה.
לא מן הנמנע שאמות המוסר שלנו שונה, אך ברמה החוקית שנינו מסכימים שיש כאן עבירה, לשיטתך החייל רצח אדם, לשיטתי החייל ירה בניגוד לפקודות פתיחה באש במחבל שכרגע ביצע ניסיון רצח, חייל שהיה במשימה צבאית בזירת לחימה. זה לא שאני מסווג רצח על רקע לאומי ומתיר לחייל לירות במי שהוא רוצה, כל רוצח בין אם שיכור על ההגה או חמום מח במועדון הוא רוצח באותה מידה, ההבדל כאן היא הסיטואציה והזירה הצבאית ששונה במהותה מזירה אזרחית.
לשיטתי הוא לא רצח, מעולם לא השתמשתי במילה הזאת כדי לתאר אותו. אתה רוצה להתמודד עם המילים שלי, תתמודד עם מה שאמרתי, לא עם מה שאנשים אחרים אמרו. היחידים שהתייחסו לזה בתור רצח אלו כל מני הזויים מהארץ. אין פה עניין של אמות מוסר, לא התייחסנו בשום שלב למוסריות של אלאור עזריה, אני לא חושב שהואו בנאדם רע, אני חושב שהוא חמום מוח, דביל וטיפש, אבל לא בהכרח בנאדם רע. יש פה עניין שמדינת ישראל (לא סיונרה מאייסוקר) מכירה בזכויות אדם ומכירה בזכות למשפט הוגן, זאת לא זכות שניתן בקלות ראש לוותר עליה. אם הסיטואציה הצבאית שונה, (ולא ברור לי איך, שכן את מהרגיו של נתן זאדה כן שפטו, ואת מי שרצח את הסודני שחשבו שהוא מחבל גם כן שפטו), אז אתה בעצם אומר לכל מי שכן התאפק ולא ירה במחבל מנוטרל שהוא "פראייר" או לא הבין נכון את הסיטואציה, וזה פשוט לא נכון. כמו שאסור להקל ראש בחייל שמתעמר באוכלוסיה אזרחית פלסטינית במחסומים או ברחוב, גם אם הוא מרגיש שונה, ככה אסור להקל ראש בחייל שלא הצליח לשמור את העצבים שלו בפנים.
המניע כאן הוא מרכיב מאוד משמעותי. אם אתה מאמין שהחייל "בסך הכל" האמין שהמחבל עדיין מסוכן ולכן עשה מה שעשה, זה דבר אחד. הוא לא מזכה אותו, אבל מקל עליו. אבל אם אתה חושב שהיה כאן מניע אחר, כמו נקמה, זה דבר אחר לגמרי. במקרה הזה הסיטואציה לא משנה מבחינתי. לבוא אחרי סיום אירוע ולירות בבן אדם מנוטרל וחסר אונים זה מעשה נבלה שמצריך ענישה חמורה.
אבל הדיון הוא לא על ההגדרה מי הוא אדם ומי לא (למען הסר הספק בנאדם שמחליט לקחת חיים לחף מפשע אין לי טיפת רחמים עליו (!!!) מבחינתי (!!!) הוא מפסיק להיות בנאדם, בניגוד לחייל שלא לקח חיים מחף מפשע ולכן אין סימטריה) אלא על איזו עבירה עבר החייל ואיזה עונש מגיע לו בהתייחס למכלול הפרטים בסיפור. גם בית המשפט אבל בעיקר התביעה היתה צריכה להתייחס למשפט הזה ולהתאים את עצמה לסיטואציה מאוד מורכבת ולא רק להתייחס לסעיפים יבשים , וכאן זה פשוט נראה מכור מראש, החל מסעיף ההריגה ועד להחלטת בית המשפט, אני לא טוען שבית המשפט טעה אך לא התחשב בנסיבות המקרה. לגבי הדוגמאות שהעלת גם ברמה החוקית וגם ברמה ההגיונית יש הבדל בין עבירה בתנאים מסויימים לאותה עבירה בתנאים אחרים. לחייל לא היתה סיבה חוקית לירות במחבל אבל מכאן ועד לסעיף על הריגה הוא עצום, לא מגיע לו פרס והוא בטח לא איזה גיבור אבל בהתייחס למכלול הפרטים כתב האישום לא תואם את העבירה, אתה שואל אז מה העבירה ? שוב איני משפטן ואני מאמין שאפשר לנסח את העבירה בצורה שונה לגמרי. _______________________________ סיונרה לא טענתי שאמרת על החייל שהוא רוצח אלא הגבתי לאמיר ע. ובכלל לא טענתי שהוא לא ביצע עבירה או שלא מגיע לו עונש...
תהייה: כמה מהאנשים, באחוזים, שמדברים במונחים של "שלטון החוק" במקרה של אלאור עושים את זה תוך כדי שהם מגלגלים ג'וינט, ואחר כך זועקים שזה לא הם שלא בסדר, אלא החוק שצריך לשנות?
אולי החייל פשוט עבר על הוראות פתיחה באש? וכן זה מה שקרה גם אם באמת חש סכנה, מבחינה מקצועית הוא טעה ומגיע לו עונש אבל מכאן ועד הריגה או משפט פלילי, בזירה צבאית כאשר המחבל תוקף על מנת להרוג. מעוות. הרי אי אפשר להוכיח בשום צורה שהחייל ירה מתוך נקמה או מחשבה כהניסטית כזו או אחרת... מחבל חסר אונים ומנוטרל תרשה לי לא לרחם עליו, שוב עניין של אמות מוסר.
לא כל מה שלא חוקי הוא בהכרח לא מוסרי ולהיפך , לפעמים צריך לשאול את עצמך לא האם זה חוקי אלא האם זה צודק. נכון במקרה של החייל הוא טעה אבל האם יש סיבות מקלות, בהחלט , האם יש לכך משקל בהליך המשפטי ובענישה ... בהחלט.
אי אפשר להוכיח שום דבר ב-100%, אלא אם מישהו מתוודה. אבל בדיוק בגלל זה קיים - כן - משפט פלילי. להגיע לרדת ליסודות המעשה ולהגיע למסקנה מבוססת. השקרים שלו ושל סביבתו ושל כל תומכים במשפט היו כל כך שקופים וברורים, שרק על זה מגיעה לו ההרשעה... וצר לי. זו היתה זירה צבאית, אבל לא היה שם באותו רגעים - ובמשך 11 דקות לפני המעשה - שום מחבל שתקף על מנת להרוג. היה שם מחבל מנוטרל שאיננו מהווה סיכון לאיש, כפי שהודגש בשלוותם של שאר האנשים שם באותם רגעים. בדיוק כדי לבחון דברים כאלה, משפט פלילי הוא בהחלט במקום. למעשה, הוא הדבר ההגיוני היחיד. אני מרשה לך לא לרחם על המחבל, ואני בעצמי לא מרחם עליו. אבל זה לא עניין של רחמים, זה עניין של חוק. אין לאף אחד זכות להחליט שהוא מוציא אותו להורג, ואוי ואבוי אם מישהו מחליט שיש לו את הזכות הזו.
מה שאני רוצה להציג בדוגמה הזאת זה שלא צריך לחזור כמו תוכי על איזו מנטרה שכתובה בספר החוקים אלא להסתכל ימינה ושמאלה, לבחון האם הציבור עדיין תומך בזה, להבין שמה שהיה רלוונטי פעם לא בהכרח רלוונטי היום ולשנות/לבטל אם צריך. אני שוב פעם חוזר: עם הכרעת הדין אין לי בעיה, הבעיה שלי היא עם החוק (נהלים במקרה הזה) שבגללו אזריה בכלל עלה למשפט במקום לקבל טפיחה על השכם.
במקרה הזה אין צורך להוכיח דבר ב-100% , התבצעה עבירה ויש לכך את כל ההוכחות, אבל זאת לא בהכרח עבירה לדין פלילי ובטח שלא על סעיף הריגה. כמו שכתבתי מקודם לשקרים שלו אין ולא צריך להיות שום משקל, לא להכרעת הדין ולא לעונש, כל אדם שרוצה להרחיק את עצמו מאשמה עלול לשקר גם נאשם חף מפשע לכן אין לכך משקל ראייתי ובטח שאין שום משקל לשקרים של קרוביו או תומכיו עם כל הכבוד. זאת זירת עבירה צבאית ויש להתחשב בכך, המחבל הגיע לזירה על מנת להרוג והחייל ביצע טעות מבצעית , בטח לא פלילית אין כאן סימטריה בין רוצח לחייל שהפר הוראות פתיחה באש, שוב הוא לא ירה על אדם תמים (יהודי או ערבי) אלא ירה על מחבל. מכאן ועד המסקנה לעמידה בדין פלילי על סעיף ברצח או כפי שהתפשרו על סעיף הריגה היא מסקנה מרחיקת לכת וברמה האישית קצת מעוותת. בנוגע לחוק , החוק נאכף , החייל היה צריך להענש אבל בפרופרציה לנסיבות האירוע ובעונש מתאים לעבירה אותה ביצע, אך בשום ואופן לא הריגה.
החוק היבש אכן מייצר במקרה הזה עוול, הוא לא צריך לקבל טפיחה על השכם אבל בטח שהוא לא רוצח. לכן צריך להפעיל שיקול דעת, ולהתייחס לחוק בהתאם לנסיבות האירוע.
