הבעיה הכי גדולה היא התרסקות האמון במערכת המשפט. לפני שיקפצו עם פסיקות כאלה ואחרות אני חושב שחלק ענקי יש לקידמה בדבר. פעם אשכרה לא ידעו את כל החומרים, לא היו 452 סרטונים מכל זווית ואלף חמישים כתבות תחקיר ומדיה חברתית. במשפט ברוב הפעמים הוכרעו הדברים וכל מי שחשב כך או אחרת, התיישר או לפחות הרב קיבל את ההחלטה. היום, זה כבר הולך לפח. 9 חודשים ואף צד לא זז מעמדתו גם אחרי הפסיקה אולי הכי עניינית ועמוקה שיש. למען ההגינות - גם אם היה מזוכה אז גם הצד השני היה מתלהם כנראה באותה מידה. פעם היה אחוז מסויים (בטח המשפחה והקרובים) שלא היה מקבל את הדין - היום 100 אחוז ממי שחשב שהוא לא צריך להיות מורשע חושב את אותו דבר גם היום. וכנ"ל ההפך. המערכת המשפטית והיכולות שלה להכריע ובסופו של דבר להגיד מי צודק ומי לא (כי מה לעשות, בשביל זה יש שופטים ובית משפט) קיבלה מכת מוות. למעשה אנחנו במצב היום שאנשים פשוט מבטלים את בית המשפט - לא מקבלים את ההחלטה, בזים לה, מובילים מהלכים נגדה. ולא מדובר באח של עזריה או אחוז מסויים כזה - מדובר בכל פוליטקאי מהצד הזה במפה ועד אחרון המפגינים היום. שום נימוק או הסבר של בית המשפט לא שינה כלום וזה מבהיל. בסופו של דבר - כמו שאמרתי, בעידן שמחזיקים דבר כזה 9 חודשים בזמן שהמדיה חוגגת, התחקירנים בעננים, וכל אחד כבר יודע בדיוק מה קרה איך ולמה ומה הרגיש החייל - הופכים את התהליך למשהו מאוד בעייתי. בהעדר אפשרות להעמיד למשפט ולתת הכרעה יום אחרי המקרה - אנחנו בבעיה גדולה.
בית המשפט הוא מוציא לפועל של פונקציה שאמורה להיות כמה שיותר מטמטית. בית המשפט הוא לא מנחה דרך של צדק מוסר ואמון. בית המשפט צריך לפסוק על פי החוק והעובדות. מה לזה לאמון ושינוי הדעה? כאשר בית המשפט פוסק האמון הוא שזה נעשה בצורה משפטית לא אם אתה מסכים עם כך.
אין לי איך להוכיח את זה כרגע, אבל זה שיעור מאוד זכור לי מהטירונות ומקורס המ"כים לפני די הרבה זמן. אחת הסיבות לניסוח רוח צה"ל היא מקרים כאלה שאפיינו את פעולות החיילים באינתיפאדה הראשונה. ראו בזה וידוא הריגה.
אנחנו בבעיה גדולה בגלל חוסר יושרה וחוסר יושר . מתחיל בבג"צ הפוסט ציוני , ממשיך בקרן לישראל החדשה שמממנת משמנת ומשלמת הון תועפות לדחיפת האג'נדה שלה . עובר דרך חתרנות ללא לאות להפלת ראש ממשלה מכהן , נתמכת בתקשורת זדונית שמשקרת במצח נחושה . ומאביסה דורות של סטודנטים בזוהמה שמאלנית של מרצים פוסט ציונים. איך אומרת אורנה ? העם נקעה רגלו.. הוא מרגיש שיושבים לו על השיברים חונטה כוחנית שכופה את עצמה עליו. בעובדה על פי כל הסקרים רוב העם בעד אלאור .לא בגלל שהוא גיבור, לא בגלל שהוא העיפרון המחודד בקלמר. אלא בגלל הזדון ועיוות הדין שזועק מכל פינה. המקרה הזה אסור היה לו להגיע אל בית המשפט נקודה!!! אבל מאחר וזה היה מקרה דגל קלאסי של הקרן לחפור,לערער את היסודות ולגרום לדמורליזציה בצבא וחוסר חשק להתגייס הם דחפו בכל הכוח וסירבו לעסקת טיעון.
1. יש הבדל עצום בין מבצע מאורגן לחיסול מבוקש ובו מוצבים יעדים, לבין פעולת חירום בשגרה ונהלים שלאחריה. אזריה הגיע לסביבה סטרילית, אחרי שנוטרל איום. 2. אוקיי, לא באים לו בטוב חוקי הצבא, אבל הוא עדיין חייל, ואם הוא עובר עליהם חייב להיענש. מכאן שזה לא רלוונטי. 3. בסדר, עדיין נבחנו. האיש גם סיים הכשרה, זה לא שהוא נחת שם עם נשק בלי הכנה ובחינה. 4. בסדר, נשנה חוקים בינ"ל, מאוד פשוט. 1. אתה לא היחיד, אבל זו חשיבה די מעוותת. יש חוק, פשוט לא עוברים עליו. 2. חיילים צריכים להיות צייתנים בצורה מלאה, קרא לזה "רובוטים", זה לא משהו שאני המצאתי, והאמת שזה תואם את עמדתך בנוגע לצבא מקצועי, בו זה ה-ערך העליון. 3. הם לא צריכים שום דחיפה לעשות פיגועים מכל סוג, אנחנו וההתנהלות שלנו לא מזיזים להם כי הם חיים בשביל השנאה הזו. הידיים של חיילי צה"ל באמת כבולות בהרבה המקרים, זו לא דוגמה לזה. זו לא פעולה שגרתית. 3. גם תקציבית, אבל בעיקר לנוכח כוח האדם הפוטנציאלי. צבא מקצועי זה דבר שיכול לעבוד רק במדינות עם אוכלוסיה מאוד גדולה, כי אחוז האנשים שבוחרים בזה כדרך חיים היא באופן טבעי לא גדולה. הוא לא עבר על החוק בכך שירה על מחבל. הוא עבר על החוק בכך שירה ללא אישור, על דעת עצמו, בזמן שבו הוא לא רשאי לכך.
ששופטת שקובעת החלטה מקבלת מיד אחרי ליווי של 2 מאבטחים 24 שעות בהוראה מלמעלה, ולשנינו ברור שיש עילה ברורה להחלטה הזו לאבטח אותה, זה אומר הרבה על האמון שפעם היה והיום נמחק לחלוטין.
לא את אלאור אזריה, הוא הגיע לסביבה סטרילית, 10 דקות אחרי שנוטרל האירוע. הייתי באירועים שכאלה, מעולם לא יצא לי להיתקל בחייל שאפילו חשב לירות במצב כזה.
כמדומני, חלק לא קטן מהאנשים שטוענים כי אזריה זכאי פשוט סבורים שמחבלים צריך להרוג. וזה שהחוק בישראל לא עובד כך, ולא מאפשר להוציא אנשים להורג בלי משפט, לא מעניין אותם. הבעיה שלהם גדולה מהמערכת המשפטית. היא ההנחה שהחוק צריך להתיישר לפי מה שהם חושבים.
תוסיף למה שכתבתי "והרג". זו עבירה על החוק. אם לא היו מצלמים עוד יכלו לוותר על סעיף ההריגה, כבר כתבתי שהתהליך פשוט רע, אבל מספיק להוציא אותו קורבן. ההחלטה מידתית ורציונאלית לגמרי.
אחרי שכל שנתיים-שלוש משחררים מחבלים בצורה סיטונאית, שלא לדבר על תנאי הלוקסוס שלהם בכלא, אפשר להאשים את הציבור?
בחלק מהפיגועים בשנה האחרונה מחבלים נהרגו ע"י חיילים שהגיעו לזירה ולא היו אלה שנתקפו ישירות. שוב אין שום דרך להוכיח שלא נשקפה סכנה מהמחבל שגם יכול להתחזות לפצוע ואז לתקוף אם מישהו יתקרב או סתם לשאת מטען ולהפעיל גם אם הוא פצוע קשה. אני בהחלט הייתי רוצה יותר חיילים שלא יקחו שבויים במקרה הזה.
