סימאונה זכה ב-2 אליפויות עם 2 קבוצות שונות בארגנטינה. אם אני לא טועה גם קראתי בעבר ששם הוא דווקא שיחק בסגנון כדורגל שונה והתקפי הרבה יותר. @Franco, בטוח יודע יותר טוב לספר אם ירצה.
מאז ההפסד בגמר האלופות לפני שנתיים התקיימו עשרה משחקי דרבי בין ריאל לאתלטיקו (בכל המסגרות), והמאזן בניהם עומד על חמישה ניצחונות לסימאונה, ארבעה תוצאות תיקו והפסד בודד. הנתון המרשים ביותר הוא בזירה המקומית - כשריאל לא מצליחה לנצח את אתלטיקו כבר שלוש שנים. ובהשוואה לברצלונה - מאז התמנה סימאונה למאמן אתלטיקו מדריד הוא התמודד מולה לא פחות מ19 פעמים(!) בכל המסגרות השונות. 12 משחקים הוא הפסיד, 5 משחקים הסתיימו בתיקו, ורק פעמיים הצליח לנצח (שני הניצחונות הושגו דווקא בליגת האלופות) *במאצ' אפ אנריקה-סימאונה: התקיימו כבר 8 משחקים מאז לוצ'ו התמנה למאמן בארסה, והניצחון של צ'ולו אתמול הוא הראשון שלו לאחר 7 הפסדים.
הנה מה שכתבת: אם בסדרי גודל עסקינן, הנה הגודל היחסי של אפועל ניקוסיה לעומת אתלטיקו מדריד פרה-סימאונה: http://theyoungbigmouth.com/wp-content/uploads/2011/07/Big-and-small.Xxx ההישג של אפועל ניקוסיה הוא ההישג הנקודתי המרשים ביותר בהיסטוריה של ליגת האלופות ביחס ליכולת הכלכלית, מסורת ההצלחות, גודל הליגה המקומית, יכולת המשיכה של שחקנים ובעצם כל מדד אפשרי. העבודה של סימאונה באתלטיקו מרשימה - מאוד - אבל היא לא חסרת תקדים: יורגן קלופ לקח את דורטמונד מהמקום ה-13 לצמד אליפויות וגמר אלופות; מוריניו לקח בק2בק של גביעי אירופה עם פורטו. סימאונה שם, איתם, ואין לו במה להתבייש.
אתלטיקו הייתה קבוצה מאוד לא יציבה עם נשיאים מטורפים, אני לא מדבר על ירידת הליגה ב-1999/00 והעובדה שאתלטיקו הייתה צריכה יותר משנה אחת כדי לחזור, אלא אפילו צפונה מכך. היא כן הגיעה פה ושם לליגת האלופות ושיחקה אפילו כדורגל יותר סקסי מהיום, בתקופת אגווארו ומקסי רודריגס למשל וגם דייגו פורלהאן, היא זכתה בליגה האירופית, אבל סימאונה הפך אותה לקבוצה גדולה ללא ספק. יריבה מציקה, מטרידה, כזו שמוציאה לך את המיץ. שנה לפני שלואיס אנריקה הגיע, אגב, בארסה לא ניצחה את אתלטיקו באף משחק מתוך שישה, כולל משחק האליפות בקאמפ-נואו. אני חושב שהיה ברור מראש שהוא יגיע לגדולות. כל הטירוף והתשוקה והפעולות הטקטיות שלו. אם מוריניו לקח את הכיוון השלילי 'אנחנו נגד כל העולם' - סימאונה עושה את זה באלגנטיות. צריך לומר שכל רכש של אתלטיקו הוא בינגו והיא שנה אחרי שנה מאבדת את שחקני המפתח שלה. תראו מה קרה לדורטמונד בעונה האחרונה של קלופ למשל. אתלטיקו התגברה על עזיבת אגווארו, על עזיבת פלקאו, על עזיבת דייגו קוסטה ועוד ועוד ועוד. מסי אתמול הראה בעייה בשריר החשק לדעתי. הוא אמנם עשה ספרינט אחד בהגנה אבל מעצבן לראות שחקן כה אדיש. כריסטיאנו פגש יריבה קלה אבל בפעם הראשונה העונה הוא עלה לטרוף את הדשא. היריבות הזו ביניהם מצד אחד מביאה לגבהים ספורטיבים ופסגות עצומות ומצד שני מוציאה מהם הרבה כוחות ומתישה גם את שתי הקבוצות. בארסה משלמת על סגל קצר, על מגן ימני פח - דני אלבס, שמעניין כמה גולים בארסה תספוג בגלל הנכות ההגנתית שלו עד שתבין, וגם על בעיה שאין לה תוכנית ב'. מה עם בעיטות מרחוק למשל? סוארז, ראקיטיץ', גם מסי. לא חסרים שחקנים שיודעים לבעוט. אם כל שחקן היה נלחם אתמול כמו אינייסטה שגם לא בידיוק ידוע באופי הלוחמני שלו(לא מדבר על אכפתיות כי ברור שאכפת לו) - בארסה הייתה במקום טוב יותר. חייב להביט רגע לעבר משחקי חצי הגמר. יש קלישאה שכל היריבות קשות, וזה נכון אם כי אני מאוד רוצה שנגריל את סיטי, אבל מה שנכון הוא שכל משחק יהיה מעניין. כי באיירן נגד ריאל אלה שתי אימפריות וגוארדיולה מאוד רוצה לנקום על התבוסה הגדולה בקריירה שלו. ודרבי בחצי הגמר זו פשוט מלחמת עולם, בשנה שעברה ריאל מאוד התקשתה ורק בזכות שער מאוחר של צ'יצ'ריטו העפילה, אבל המשחק עצמו או יותר נכון ההתמודדות הכפולה הייתה הרבה יותר טובה מאשר משחקי הליגה ולא ניצחנו את אתלטיקו בליגה זמן רב. אם סיטי תפגוש את אתלטיקו זה יהיה משחק של אנטיתזה. קבוצה עם משאבים אדירים שפשוט לא דומה לכלום ומציגה עונה מביכה, כן, סיטי הייתה חייבת לרוץ לאליפות העונה, לעומת קבוצה שמוציאה מים מהסלע ויש לה מאמן מדהים. גם סגנון המשחק שונה כמובן; את ריאל וסיטי אפשר היה להשוות היטב לפני שמינית הגמר אם כי הגרלה כזו לא הייתה יכולה להתרחש כי שתיהן סיימו במקום הראשון. שתי קבוצות שפשוט מציגות עונה עלובה, והעונה של ריאל מדריד עדיין עלובה למרות הכל. באיירן נגד סיטי זה משחק שקצת הפך למסטיק עם כל עניין שלב הבתים אבל יש את נושא פפ! ולסיום, אתלטיקו נגד באיירן? מבחן עצום לבאיירן וקרב ענק בין שני מאמנים גדולים. רוצה מאוד לחזק את נושא ליגת האלופות. הכדורגל מצוין, יש דרמות, שחקנים שגדלנו עליהם וגם בגיל מאוחר עדיין נראים נהדר. כל פעם סיפור חדש.
ניקוסיה עברה בית שכלל אם אני זוכר נכון את פורטו שחטיור (קייב?) וזניט ובשמינית את ליון (בפנדלים אם אני זוכר נכון. קלאסי כשחושבים איך אתלטיקו הגיעה לרבע הגמר נגד ברצלונה). עבורה לנצח קבוצות כאלה זה כמו עבור אתלטיקו לנצח את ברצלונה וצ'לסי. רק שסימאונה לקח את זה מהצלחה נקודתית לדבר שכבר התרגלנו אליו. זה מה שמדהים. ידעתי שתגיע ההשוואה לקלופ באיזושהי נקודה. גם מה שקלופ עשה הוא מדהים אבל לזה יש תקדימים. לקח שחקנים אלמונים והפך אותם לכוכבים. ההבדל הוא שלסימאונה אין כמעט כוכבים. היחיד שעונה על ההגדרה הזו הוא אנטואן גריזמן ואין מה להשוות אותו לשחקנים כמו מסי, רונאלדו, סוארז, אגוארו וכו'. הוא מסתכל לקבוצות הרבה יותר עשירות והרבה יותר מוכשרות מהקבוצה שלו בגובה העיניים והוא עושה את זה בנוהל, כל משחק ליגה וכל שלב נוקאאוט. וכשחושבים על זה, זה הופך את אתלטיקו לסיפור שלא יחלוף כל כך מהר. כדי לפרק את דורטמונד מספיק שיגיעו בקיץ הקרוב הצעות על מיקיטריאן, אובמיאנג וגונדואן וחוזרים לנקודת ההתחלה (ומן הסתם יגיעו הצעות כאלה). עכשיו בוא נחשוב איזו אימפריה תשים 40 מיליון יורו על חואנפראן וסאול. השחקנים האלה ישחקו משהו כמו 100 דקות בעונה במצטבר בקבוצה אחרת, בדיוק כמו פיליפה לואיז בצ'לסי.
זה השלב לעשות ראוליטו ולשלוף את הדקה ה75 שבה פליקס בריך הרחיק את ארדה טוראן בצהוב שני. מזה אומר כוכבים? אובלאק השכיח לגמרי את קורטואה, וביחס לאיכות הבלמים באירופה - גודין הוא אנדרייטד פסיכי. שני הילדים המגודלים (חוסה חימנס ולוקאס הרננדז) נראים כמו הדבר הבא, וגם המגנים פליפה לואיס וחואנפראן מהטובים שיש באירופה. באופן אישי הכי מעניין אותי מה יהיה עם קוקה שכבר דחה בעבר הצעה מברצלונה, ואני מניח שגווארדיולה יתאבד עליו בקיץ.
אני חושב שגם סימאונה ופפ זה קרה ראוי בהחלט. אגב נוטים לזלזל לאחרונה בפלגריני אבל בתקופה שלו בויאריאל ומלאגה אני לא יודע אם דיברו עליו כמו על סימאונה כיום אבל לא כזה רחוק מזה(למרות שברור שהם שני סוגים שונים של מאמנים)
וואו, כל כך רחוק מזה. אני אפילו לא מצליח להתחיל להסביר את זה. ואני נותן לפלגריני הרבה מאוד קרדיט על התקופה שלו בשני המועדונים הללו, בויאריאל בפרט.
איפה כתבתי שהם באותו לבל? להיפך, כתבתי שהוא לא זכה לאותה הילולה(צודקת) של סימאונה. כל מה שכתבתי זה שלא צריך לזלזל בו, ושלא צריך בגלל השנתיים האחרונות לקחת ממנו את כל מה שעשה בקריירה(כולל בארגנטינה). ועזוב את זה עכשיו ששחקני ההגנה שלו פחות טובים משל אתלטיקו. אין לו לא גודין ולא פיליפה לואיס(שכבר כתבתי לא פעם שהוא המגן השמאלי הטוב בעולם) מה שבטוח זה שהוא מאמן יותר טוב מלואיס אנריקה
דרוריקו, אני אחזור על השאלה לי מהעמודים הקודמים: איך אותם שחקנים נראו לפני שסימאונה הגיע? אגב, עוד משהו שפתאום הבנתי: גריזמן הוא סוג של מולר, רק צרפתי וחביב יותר כלפי חוץ.
דרוריקו תסתכל על עונת 2010/11 של אתלטיקו, איך ההגנה נראתה - היה להם את לואיס וגודין בהגנה ודה חאה מאחוריהם(אומנם דה חאה חסר נסיון והרבה פחות טוב כי היה צעיר מאוד).
ברור שלסימאונה יש חלק מרכזי בהצלחה של אתלטיקו,אף אחד לא התווכח על זה. ואני רואה את גודין באורוגוואי וגם שם הוא מעולה. הוא לא איזה מומיה שסימאונה הפריח בה חיים. בסופו של דבר החכמה של מאמן זה,בין היתר, לדעת להוציא את המקסימום מהיכולת של השחקנים שלו, מה שפלורס כנראה כשל לעשות
כוכבים זה אומר השחקנים הכי מבוקשים ויקרים בשוק. גודין ואובלאק הם לא כאלה אם תרצה או לא. אובמיאנג ורויס (לפחות רויס של 2013) הם כן.
גודין היה בנבחרת אורוגוואי כי לא היו להם בלמים ברמה עולמית אז, אבל לפני סימאונה שחקנים כמו לואיז, גודין או חואנפרן לא נחשבו לשחקני הגנה מובילים בליגה ספרדית ובאירופה.
זה חלק מהמציאות המעוותת-משהו ששחקני הגנה פחות מוערכים מקצועית וגם מבחינת השווי\ערך שלהם. בכל מקרה לפי דעתי יש לאתלטיקו לפחות שלושה-ארבעה "כוכבים" בסגל (מלבד המאמן שלה)
