הוא כבר סימן V על הליגה הכי טובה בעולם. עכשיו הוא סופר כסף, תארים ושיתוף פעולה עם הרכב שלם של שחקנים ברמה עולמית, מה שהוא לא יכול לקבל באף קבוצה אנגלית. קבוצה איטלקית לא יכולה לשלם לו כמו פריז, באיירן לא צריכה אותו. זה משאיר בדיוק אופציה ריאלית אחת: פריז. תקרא לי בשוק, אבל תראה מה קרה - הוא הלך לפריז. כמעט כאילו הוא יודע בדיוק מה טוב עבורו.
כשקבוצות בליגה שלישית ממלאות אצטדיונים של 30 אלף מקומות במשך שנים, כשהיריבויות אידיאולוגיות/ספורטיביות ומשפרות את המועדונים, כשיש כוכבים מקומיים שמצליחים גם בחו"ל, כשבאוסטרליה שרים את ההמנון של המועדון שלך אחרי מעל 20 שנה בלי אליפות וכשאירועי כדורגל הופכים לאירועים על סף לאומיים(כמו הסופר-בול), אז אתה יודע שיש פה משהו אחר. ליגות במקסיקו וארגנטינה הן עדיין ליגות שוליות לעומת המיינסטרים שהתייחסתי אליו בפוסט הראשון.
למה מי אתה בכלל? למה נראה לך שמה שלא מעניין אותך לא מעניין אחרים? השמש לא זורחת לא מהתחת שלך ולא מהתחת של הפרמיירליג. ולמי שעוד לא מבין למה אני מתעב את הליגה הזאת - כי ככה נראה הפרצוף של האוהד האנגלי הממוצע. הברנשים החביבים כאן בפורום הם לא הסטנדרט. האנגלי הממוצע זה אחד היצורים הכי דוחים שיש. זאת כל תרבות הססיל רודס שמושרשת כל-כך עמוק עוד מהימים של האימפריה הבריטית.
אתה פשוט מגוחך ברמות היסטוריות בפורום הזה. אבל כמובן שאף פעם לא ציפינו שאחד כמוך יצליח בכוחות עצמו לעשות את ההבדלה בין אהבה לענף, אהבה לקבוצה, לליגה וכו. או סתם פשוט להסתכל בצורה מציאותית על המצב. אני לא מבין מה זה יונייטד אבל אתה החלטת(או החלטת להגיד כדי שמישהו יתייחס אליך פה) לא לראות משחקים של הקבוצה שלך(ועדיין להתייחס אליהם). זה שמטיף לנו מה היא אהדה... אה טוב.
ככה לא נראה פרצוף של אוהד האנגלי הממוצע. ככה נראה פרצוף של מיליארדי צופים שמה לעשות מעדיפים את הפרמייר ליג על הליגה הצרפתית. כמה כבר אנשים שהם לא תושבי צרפת עוקבים אחרי הליגה שם? אין מה להשוות במספרים. עדיף לעקוב אחרי הדרמות בפרמייר ליג גם אם הרמה ירדה משהו מאשר להרדם מעוד 3:0 קל של פ.ס.ז' על ראן בחצי שעה. זה לא תחרותי, זה לא מעניין. הקטארים הרסו את הליגה הזו שדווקא הייתה מרתקת מבחינת הדרמות גם כשליון לקחה רצף אליפויות.
אין לי בעיה עם זה שבקיץ 2014 די מאריה העדיף את פריז והגיע ליונייטד רק בגלל הגבלות הפייר-פליי שמנעו מפריז להחתים אותו, לגיטימי. הבעיה שמרגע שהגיע ליונייטד הוא רק היה עסוק בלבכות על מר גורלו, וברגע שאיבד את מקומו בהרכב (בהחלטה סופר מוצדקת) העדיף לשבור את הכלים ולא לנסות להיאבק על מקומו, והשיא היה כשהחליט להבריז מהטיסה לארה"ב שהיה אמור להתייצב אליה. לא התנהגות שהייתי מצפה לה משחקן וורלד קלאס.
בטח אמרת את זה גם על צ'לסי. לגבי "פריז לא באמת עיר של כדורגל", תגיד את זה ל-40 אלף האוהדים (בממוצע, כיום המספר קצת גבוה יותר) שממלאים את האצטדיון כבר כמה עשורים טובים. ולאוהדי מארסיי שרואים בפריז יריבה מושבעת. רובנו אנגלופילים אבל אין צורך בהקטנות המגוחכות האלה, העובדה שהפרמייר ליג מוצלח יותר לא הופכת את הליגה הצרפתית לסתמית.
לא היית מצפה אבל היא קיימת(ובגלל זה כדאי מאוד שביונייטד יתאפסו על המציאות בעניין הזה וקצת יתאימו את המנטליות לשנת 2016 ולא על הנוסטלגיות של הניינטיז) הרבה מאוד וורלד קלאסים ירצו לשחק במקום טוב, נעים ולא להוכיח לך משהו כשהתנאים לא לרוחם , על הדרך הם ירצו שיתייחסו אליהם בהתאם, עם הרבה טיפוח לאגו העצמי, מתנות וכדומה. זו המציאות לקראת קיץ 2016, לא נוח לך? תמיד יש אשלי יאנגים או חוואן מאטות שכותבים בלוגים נורא חביבים. שחקן כמו די מאריה היה רגיל לחיים בריאל מדריד, בקבוצה שקמה כל בוקר ומסביב אתה רואה עוד 14 שחקנים כמוך, ברמה שלך, ששואפים להשיג את אותו דבר. לקום בוקר אחד לשמיים אפורים ולראות מצד שמאל שלך את אשלי יאנג האפור ומהצד השני את פלאיני מנשיר לך תלתים, זה לא סקסי וקשה קצת להבין איך סיטואציה כזאת אמורה לאתגר שחקן שכבר היה על הקצה של האולימפוס רק קיץ אחד לפני. ההוצאה של די מאריה בזמנו מתמונת ההרכב הייתה מוצדקת, המחיקה שלו לגמרי מהרוטציה כמו שואן חאל נוטה לעשות עם לא מעט שחקנים(ממפיס, הררה, מאטה) זה מה שהוציא לו את החשק סופית לקום בוקר אחד ולעלות על טיסה לניו יורק. התגובה הזאת לא התרחשה עם עוד שחקנים(למרות שגם הם עברו את אותו טיפול) כי פשוט לא היו לנו בסגל עוד שחקנים טובים כמו די מאריה בשיא של הקריירה שלהם שהבינו שכל דקה נוספת פה זה בזבוז זמן, אנרגיה ובעיקר פגיעה בלגאסי שלהם.
ואו 40 אלף אוהדים. זו העיר השנייה או השלישית בגודלה באירופה. כן? גם אמרתי את זה על צ'לסי, ואני באמת רוצה לראות מה יקרה אחרי שרומן ילך, אגב שוב אני לא מפחד מהתחרות אלא להיפך מברך עליה. ואין לי בעיה שיש קבוצות עשירות שיותר איכותיות בגלל כסף של נפט? שיהיה להם לבריאות. אני רוצה שיונייטד תשאף באיכותה לקבוצות הכי טובות. הליגה הצרפתית לא הייתה סתמית - אפשר היה להנות אחרי מאבקי אליפות מרתקים וגם על הדרך לראות את כוכבי העתיד, אבל עם הגעה של הקטארים כל ההנעה למעשה נהרסה. אז לא רק שהרמה שם יותר נמוכה מאשר באנגליה וזה בסדר, הם גם דפקו שם את כל העניין והפכו אותה פחות לאטרקטיבית לצפיה. לא רואה ערך ששחקן מדרג א' מגיע לשם רק בגלל הכסף ולוקח איקס אליפויות.
@golding, יכול להיות שאתה צודק. הסינים נמצאים היום איפה שהאמריקאים היו לפני 20 שנה, כך שלטעמי מוקדם מדי לנבא. כסף יש, גם קהל. אם הם יעשו עבודת שטח נכונה - ובכך יש להם לא מעט ללמוד מהאמריקאים - זו תהיה הליגה הבולטת באסיה ללא יותר מדי תחרות.
אלכס, אתה טועה! אמריקאים מתחברים מאוד לקונספט של מועדון ספורט שמייצג את העיר או את המחוז שלהם. הם מתחברים לכדורגל יותר ויותר. פעם זה היה ספורט בדיחה. לא יודע אם יצא לך להיות במשחק בMLS, אבל אתה תהיה מופתע מהשיפור, לא רק ברמת הכדורגל, אלא גם מהחוויה באצטדיונים. בעניין דירוג הנבחרת, נו באמת, ממתי זה מדד לשיפור ברמת ליגה. תסתכל על נבחרת בלגיה, צ'ילה וברזיל - ליגות פח. באשר לגילאים, דווקא יש ירידה, מגיעים לשם שחקנים קצת פחות מבוגרים (ג'ובינקו, אובפמי מרטינס וקלינט דמפסי). זה שמגיעים גם כוכבים לפרישה זה רק בונוס. דרוגבה למשל הוא שחקן שפשוט כיף לראות.
יכול להיות שאתה צודק. אני די בטוח שהליגות היפניות והקוריאניות נמצאות בכמה רמות טובות מעל הסינית, אז אם כבר לסינים יש שאיפות להשתלט על העולם ולהפוך את עצמם לרלוונטים, הם צריכים קודם לחשוב על איך לנצח את השכנות שלהם (ברור שהכסף יעזור בהיבט הזה). לאן אתה חושב שהוא יילך?
מתחברים אולי ברמת הקולג'ים, אבל כידוע בספורט מקצועני בעלים יכול יום אחד להחליט ולעבור לעיר אחרת. ואז פתאום תצמח שם קהילת אוהדים חדשה? זה הרי איום ונורא ועל איזה חיבור אמיתי אפשר לדבר? על כל פנים אולי מה שכן יכול לקדם את קצת את הליגה זה שהם יתחרו בליברטדורס ואז גם החשיפה שלה תגדל יותר. אבל מבחינת מה שהאמריקאים אוהבים אני חושב שענפי הכדורסל, הפוטבול והבייסבול מושרשים הרבה יותר ולא רואה איך הכדורגל יתחרה בזה, על אף הקהילה הגדלה של מהגרים. הרגלים קשה מאוד לשנות.
אם שחקן מצפה לקבל מקום אוטומטי בהרכב, לא משנה כמה הוא משחק גרוע, ומפחד מתחרות, אז זה לא יעבוד. לא בניינטיז, לא ב-2016 ולא ב-2036. אתה מציג את מערכת היחסים בין קבוצה לשחקן באופן חד צדדי-אנחנו צריכים להגיד להוד רוממותו תודה על כך שהוא מואיל בטובו לשחק אצלנו. זה לא נכון. גם אנחנו נתנו לדי מאריה דברים-משכורת עתק, מעמד מרכזי בקבוצה (בריאל הוא לא היה איש המפתח, אנחנו בנינו עליו לזה), מקום בטוח בהרכב מרגע שהגיע ועד שלהי מרץ. הוא היה זה שלא הוכיח את עצמו.
אין אף מדינה שעומדת בסטנדרטים שלך ומעטות מאוד שמתקרבות אליו. אני מצטער, אבל תרבות כדורגל היא מה שקורה בכל העולם סביב המשחק הזה: הקהילות, היריבויות, המטען התרבותי. יש עולם מחוץ לאנגליה, איטליה, ספרד וגרמניה ואני ממליץ בחום לך (ולכולם) לגלות אותו.
